כספיון: איך מתנהלים עם דמי הכיס של הילדים?

דמי כיס לילד זה טוב או רע? איך מתמודדים עם התחרות מול דמי הכיס של החברים? ולמה חשוב שנמשיך לתת אותם גם בתקופות חיסכון? קופה קטנה

ילדים ודמי כיס. תמונה: ShutterStock
ילדים ודמי כיס. תמונה: ShutterStock
26 בינואר 2015

כשהיינו ילדים מקובל היה לתת לילד דמי כיס לקראת גיל ההתבגרות, פחות או יותר עם גיל המצוות. כיום הורים רבים מתחילים במנהג הזה בגילים מוקדמים יותר, בין היתר בשל מודעות גוברת לצרכנות נבונה. אולם בגיל ההתבגרות דמי הכיס מזמנים להורים אתגרים מורכבים וגורמים להם להתחבט בשאלות רבות. הפנינו שאלות בנושא לשני מומחים מובילים – אחת מתחום הפסיכולוגיה והחינוך ואחת מתחום הכלכלה, כדי שנשכיל לשלב בין שני התחומים בזמן שאנחנו פותחים את הארנק אחת לשבוע לטובת הקופה של המתבגר שלנו.

בדיוק כמו משכורת

הדר קוגל – יועצת זוגית ומשפחתית ממכון אדלר – אומרת שבאמצעות דמי הכיס אפשר להעביר לילד שיעור חשוב בכלכלה ובחיים. בעזרתם הוא יכול ללמוד חישובים כספיים, עלויות וסדרי עדיפויות. דמי הכיס הם הכנה לחיים הבוגרים, כי הם דורשים מהילד להתמודד עם עולם החומר. קוגל ממליצה להגדיר עם המתבגר את הצרכים בשיחה מסודרת. הילד יפרוס מול הוריו את מערך הוצאותיו, וההורים יפתחו בשיחה כשהם כבר יודעים בערך מהו הסכום שהם מסוגלים ונכונים לתת. הסכום המדויק ייקבע בהתאם ליכולת הכלכלית של ההורים ובהתאם לערכים שלהם, אך אין הכרח להחליט על הסכום המדויק בשיחה המקדימה.

"ההורים יכולים לקחת פסק זמן לעיבוד הנתונים לפני קבלת ההחלטה – גם זה שיעור חשוב שראוי כי הילד יקבל", אומרת קוגל.

דני וידיסלבסקי – מרצה ויועץ בכיר לעסקים ומנכ"ל וידיס שירותי ניהול – מציע להתייחס לדמי הכיס כאל המשכורת של הילד.

"דמי כיס הם בעצם סכום כסף שהורים מעניקים לילדיהם כדי לאפשר להם מידה מסוימת של עצמאות כלכלית ויכולת להעניק תמורה. אם דמי הכיס ניתנים בקביעות וללא קשר למה שהילד נותן בתמורה – אנו מעניקים חינוך כלכלי וכללי גרוע מאוד. הילד מסיק מכך: 'לא משנה מה אני עושה – אני מקבל את דמי הכיס שלי', וזהו חינוך חוטא וגם מחטיא”, גורס וידיסלבסקי.

אז איך נוכל להעניק לילד שיעור בכלכלה נבונה באמצעות דמי הכיס?

"תחילה אפשר לתגמל את הילד על עשיית שיעורי בית בזמן, מקלחת ותזונה נכונה. בהמשך, ככל שהוא מתבגר – גם על עזרה בבית ולהורים: ניקיון, בישול, שליחויות ועוד. כשאין קשר בין דמי כיס לבין מעשי הילד, הוא עלול להבין ש'כסף צומח על העצים' ושהוא רשאי לעשות בו ככל העולה על רוחו. אם נקפיד על חינוך כלכלי נכון מגיל אפס, יבין הילד שלמעשיו ולהתנהגותו יש קשר ישיר והדוק לדמי הכיס, כלומר לתגמול שהוא מקבל. אנו נזכה לילד טוב יותר, והוא ירכוש מיומנויות כלכליות שיידרשו לו בהמשך חייו".

קוגל חולקת על עמדה זו ומתייחסת לדמי הכיס באופן שונה: "אסור שדמי כיס ישמשו כלי לשליטה בנער, הם אינם אמורים להיות פרס ו/או עונש", היא אומרת, "את הסמכות ההורית יש לבסס בדרכים אחרות: הגדרת ציפיות ברורה, גבולות, דיאלוג וכבוד הדדי; ולא דרך שלילת דמי הכיס ו/או בונוסים על התנהגות טובה".

בלי "הוראות הפעלה"

הורים רבים חוששים להנהיג בביתם דמי כיס בשל החשש מפני תחרות חומרית שבולטת כיום בקרב אוכלוסיית הילדים והמתבגרים.

מה נגיד לילד שטוען בפנינו שחברו הטוב מקבל דמי כיס גבוהים בהרבה?

“מתבגרים ובני נוער משתמשים בשמחה בטיעון 'לאחרים נותנים יותר', כי הם מכירים את חולשת ההורים כשהם נתונים בפני השוואות חיצוניות ולחץ חברתי", אומרת קוגל. "לכן חשוב שלא להיכנע וללמד גם את המתבגר כי אפשר לקיים מחשבה עצמאית שאינה תלויה בהשוואה לאחרים".

וידיסלבסקי מוסיף כי חשוב שהעקרונות שאותם נעביר לילדינו יהיו העקרונות החלים על עולם המבוגרים. "הרי הורה לא יקבל העלאה בשכר רק מפני שהשכן שלו מקבל שכר גבוה יותר. המסר צריך להיות שכדי לזכות בהעלאה בשכר, על ההורה לתרום ולעשות עבור העסק/מקום העבודה לפחות כמו אותו שכן".

האם אנחנו צריכים להתערב באופן שבו המתבגר משתמש בדמי הכיס שלו?

“חשוב להקפיד על כך שלמתבגר תהיה עצמאות מלאה בתהליך קבלת ההחלטות לגבי אופן הוצאתם", משיב וידיסלבסקי. "אם לדמי הכיס יתלוו אזהרות או 'הוראות הפעלה' – ירגיש הילד שאלה אינם באמת דמי הכיס שלו אלא דרך נוספת של ההורים לשלוט בו וברצונותיו. בדרך של ניסוי וטעייה, תוך כדי התנסות אישית, ילמד הילד לתכנן טוב יותר את דרכו ואת עתידו הפיננסי". קוגל מוסיפה: "במקרה שהנער מזדרז לכלות את הכסף לפני המועד, חשוב שלא לרחם ולא למהר לכסות את ה'מינוס', אלא לעודד את הנער ולהסביר לו שבמסגרת תהליך למידה של שימוש בכסף יש גם נפילות. לפיכך עדיף שהנער ייאלץ לוותר על בילוי או שניים עד למועד קבלת דמי הכיס הבאים".

האם גם משפחה ש"מהדקת את החגורה" יכולה לתת לילד דמי כיס?

"אם מקפידים על עקרון המפתח, שעל פיו הילד מקבל אחת לשבוע או אחת לחודש תגמול עבור מעשיו והתנהגותו, אין זה משנה מהו המצב הכלכלי של המשפחה. הרי לא הוגן לפגוע בתמורה של הילד כשהוא ממלא את חלקו ב'משחק'", אומר וידיסלבסקי. "כמעט תמיד אפשר להדק את החגורה במקומות אחרים". גם כאן וידיסלבסקי מחזיר אותנו אל עולם המבוגרים ומציין כי באותו אופן סביר להניח שרובנו לא נסכים שיקצצו בשכרנו בזמן שהחברה שאנחנו עובדים בה מהדקת את החגורה, אך עדיין מוציאה כספים כרגיל עבור דברים אחרים.