"אין ז'אנר יותר אקטואלי בישראל מאשר מותחן פוליטי עקוב מדם"

"אין מה להרים את הסכין אם אתה לא מתכוון לחתוך איתה משהו", אומר עירד רובינשטיין, הבמאי הצעיר והמבטיח (רק בן 35) של ההפקה החדשה של הבימה, "קוריולנוס" – לא בהכרח המחזה הראשון שעולה על הדעת כשמוזכר שמו של המחזאי וויליאם שייקספיר, "אין מה להרים מחזה שאף אחד לא מצליח להגות את השם שלו, לנקות ממנו אבק ולעשות אותו במדינה הזאת, אם אין אמירה פוליטית", הוא מוסיף.

"קוריולנוס" הוא סיפורו של גיבור מלחמה החוזר כמנצח מקרב ועובר לפוליטיקה, שם הוא נכנס באמוק לאגו טריפ שמשחית לגמרי את אופיו ומידותיו. בידיו של רובינשטיין הוא ארוז באווירה עכשווית (ואנרכיסטית) מתמיד: הטקסט השייקספירי מתערבב עם מוזיקת דאבסטפ, מסכות אנונימוס, רובים וסמארטפונים.

"אתה לא יכול להיכנס לפוליטיקה בלי להשחית משהו בנשמה שלך", אומר רובינשטיין, "ביבי הוא דוגמה טובה, אבל זה לא רק הוא. תראה מי הוא היה כשהוא נכנס לפוליטיקה. אני בטוח שהוא היה אידיאליסט יוצא סיירת ששאל איך להוביל את המדינה למקום טוב, ותראה איך הוא היום". לאחר האמירה הנפיצה הזאת הוא מוסיף, "אף שההצגה מאוד פוליטית, היא לא מגמתית והיא מתייחסת לכל הצדדים בפוליטיקה. אני בעיקר רוצה להביא צעירים לתיאטרון, לפתוח את זה אליהם. זו טעות מאוד גדולה שחושבים שזו אמנות ישנה. זאת אמנות מאוד עכשווית וצריך להילחם על הצעירים האלה".

חוץ מהאקטואליות, למה "קוריולנוס"?

"פשוט נדלקתי על החומר. חשבתי שהכרתי את כל הדברים השווים של שייקספיר, ופתאום גיליתי אותו דרך המתרגם דורי פרנס והבנתי שדווקא המחזה הלא מוכר הזה הוא הכי טוב, ועוד מותחן פוליטי – בדיוק הז'אנר שאני הכי אוהב. אחר כך הבנתי, לגמרי במקרה, שיש עוד אנשים כמוני שחמים על ההצגה הזאת, בהם גיל פרנק שיהיה השחקן הראשי, ומרגע זה העבודה התחילה".

הרבה תפקידים ששיחקת היו קשורים איכשהו למשהו ביטחוני או לוחמני ("בית לחם", "אופוריה", "ילדי ראש הממשלה", "חטופים"). איך מצאת את עצמך במשבצת הזאת?

"אני חושב שזה מפני שהייתי חייל קרבי. אני פציפיסט בדעותיי, אך שירַתי ב־669 ויש בי משהו גנטי שנמשך לזה. חיילים קרביים נעשים כאלה לא רק בגלל ציונות, יש בזה משהו קצת סופרמני. בדיוק כמו קוריולנוס. זה אגו טריפ מטורף לחזור בחיים מסיטואציה מסוכנת. השירות שם היה מסעיר ולפעמים גם כיף גדול. זה להסתכל על המוות בעיניים או להיות ליד אנשים שמסתכלים למוות בעיניים והולכים אליו".

איך היה המעבר בין הלחימה לאמנות?

"זה לא טבעי בשום צורה, אבל זה מאוד תורם לי. יש את החבר'ה האלה שנהיים אמנים בגיל מאוד צעיר או אחרי צבא, אבל יש משהו מאוד נדיר במסלול שעשיתי. גם הצבא וגם דברים אחרים שעשיתי, כמו שהייה של שנה וחצי בדרום אמריקה. בעצם זו הספרייה שלי כשאני ניגש ליצור. אנשים מקבלים השראה מכל מיני דברים, לי היא באה מלהיכנס לטמבורייה ולהסתכל על כל הצינורות והשרשרות. זה משהו שמגיע ממה שעשיתי בחיים וזה המטען התרבותי שאני עובד איתו, לאו דווקא מלנסוע ללונדון ולראות איך עושים שם תיאטרון או לגדול על מוזיקה קלאסית".

"קוריולנוס", הבימה, תרס"ט 3 תל אביב, 15.5 20:00, 27.5 12:00, 29.5, 30.5 20:00