בחרו בעצמם: עלייתו ונפילתו של הקולנוע האינטראקטיבי של נטפליקס

לפני כ-8 שנים נטפליקס החליטה לאמץ לחיקה את הסרטים האינטראקטיביים: זה התחיל עם "מראה שחורה: בנדרסנאץ'" מ-2018, שהיה מעין בלון ניסוי שנועד מצד אחד להחיות את ההצלחה של "מראה שחורה" בנטפליקס, ומצד שני היווה ניסיון של שירות הסטרימינג לטבול את האצבע במה שחשבו אז שהוא ההתפתחות הטבעית של הקולנוע. השבוע נטפליקס מחקה משרתיה את שני הכותרים האינטראקטיביים האחרונים שלה: "בנדרסנאץ'" ו-"קימי שמידט נגד הכומר" משנת 2020. המאמץ לתת פייט לשוק הגיימינג ולהביא משהו חדש לעולם הקולנוע הביתי היה יכול להסתיים בצורה טובה יותר, אבל סיומו  ומסמן סוף עידן, לפחות עד הפעם הבאה שמישהו יחליט ליצור "בחר את ההרפתקאה של עצמך" חדש.

>> רעות רעות רעות: זה הדבר הכי דוחה כרגע על המסך. למה זה עובד?

אם אתם חיים ויש לכם חיבור לאינטרנט כנראה שנתקלתם בסרטים אינטראקטיביים בצורה כזאת או אחרת, אבל רק למקרה שלא, זה ממש פשוט – אלו סרטים בהם הצופה יכול לעשות את הבחירות עבור הדמויות. אם בסדרה רגילה יש תסריטאי שבוחר הכל אז כאן אתם התסריטאים, או לכל הפחות הצופים שבוחרים איך העלילה תתקדם או הדמויות יגיבו מתוך מספר אופציות קבועות מראש. ולמרות שזה נשמע חדשני, כבר בשנות ה-60 ניסו להעניק לצופים את זכות הבחירה, גם אם באופן קצת שונה.

הסרט האינטראקטיבי הראשון הופיע בשנת 1967, כשהבמאי הצ'כי ראדוז צ'ינצ'רה הציג את החזון שלו עם הסרט Kinoautomat שהוצג במונטריאול. במהלך עלילת הסרט היו תשע נקודות בהן הסרט נעצר, וסדרן היה עולה לבמה ומספר לקהל על שתי הסצנות האפשריות הבאות. הקהל היה מצביע, והסצנה שנבחרה הייתה מוקרנת. זאת הייתה קומדיה שחורה שהתחילה בסצנה בה דירתו של הגיבור עולה בלהבות, אך זהו למעשה הסוף הטרגי של הסיפור שלעולם לא משתנה, חרף הצבעות הקהל והניסיון להשפיע. זאת הייתה סאטירה על הדמוקרטיה, ונקודה די מוזרה עבור תחום קולנועי שאת רוב שנות ההתפתחות שלו בכלל לא יעביר בקולנוע.

למרות הניסיונות ליצור עוד סרטים אינטראקטיביים, הז'אנר התפתח דווקא בזכות משחקי המחשב, כך שלא מפתיע שהניסיון של נטפליקס לייצר שוק של סרטים אינטראקטיביים הוא למעשה חלק ממאמציה להיכנס לשוק הגיימינג הרווחי, אבל התחרות לא קלה. משחקי מחשב די הפכו את הסרטים האינטראקטיביים למיותרים, וגם הם עדיין לא פענחו את השיטה עד הסוף – רוב חברות המשחקים עוד מתקשות לייצר בחירות משמעותיות יותר לשחקן, שיבואו לידי ביטוי לא רק דרך איזה דמויות ישארו עם הגיבור, אלא גם דרך עולם המשחק והתפניות עלילה שלו. אנחנו אמנם מתקרבים לשם, אבל יש בכלל בעיה אחרת שגם נטפליקס נתקלו בה.

סרטים אינטראקטיביים זה עסק יקר. לצורך העניין, חברת המשחקים Quantic Dream הוציאה 30 מיליון יורו על המשחק Detroit: Become Human, שהכיל 85 סצנות סיום שונות. התקציב של "בנדרסנאץ'" מעולם לא נחשף, אך לפי הדיווחים מדובר בהפקה שהייתה מאד מורכבת – צ'רלי ברוקר אמר כי ההפקה הייתה שקולה לארבעה פרקים רגילים של הסדרה, וכי היו צריכים לייצר 150 דקות צפייה של חומר מקורי ומשתנה, שמצטבר לכ-250 סצינות שונות, ולפחות מבחינה מתמטית (שכוללת גם שינויי סדר וחזרות) יש כטריליון מסלולים שונים לצפות בסרט. מי צריך את זה? וחשוב מזה, מי יכול להרשות לעצמו את זה?! לכן זה גם לא מפתיע שנטפליקס, בסופו של דבר, בחרה לשמור את האופציה האינטראקטיבית בעיקר לסדרות ילדים קלות להפקה.

נטפליקס הייתה יכולה להיות שחקנית מכריעה בשוק הסרטים האינטראקטיבים, אך התקשתה לעמוד מול חברות המשחקים הוותיקות יותר, והחליטה להרים ידיים ולצאת מהמשחק בלי ללחוץ על סייב. גם אם נראה תחייה מחודשת בעוד כמה שנים עם גלגול חדש של סרטים אינטראקטיביים הוליוודיים, זה היה הסוף של המדיום הזה. עתיד הסרטים האינטראקטיביים טמון במשחקי וידאו, שאמנם כרגע תקועים במין מצב סטטי ללא התפתחות משמעותית (מלבד ערכי הפקה גבוהים יותר), אבל זה היה המצב גם אחרי הופעת הסרט האינטראקטיבי הראשון בשנות ה-60: ההתקדמות של הז'אנר הזה היא איטית בשל המגבלות הרבות הקיימות בו, אך היא קיימת.

השלב הבא הוא משחק "מלחמת הכוכבים" של QD, אם ייצא, והוא יכול להביא את השינוי. הוא עדיין נמצא בפיתוח, וטרם קיבלנו עדכונים רשמיים, אבל לפי הרחש שהיה סביבו כשרק הכריזו עליו לפני כ-3 שנים אני (הוא אמור לצאת בשנת 2027) – ורוב הסיכויים שזאת תהיה נקודת הפתיחה של עידן הסרטים האינטראקטיביים הבא. רק חבל שהוליווד לא פיתחה זהות משל עצמה בשנים האלה ועדיין מתבצרת בפרנצ'ייזים מוכרים. מי יודע, אולי עד אז תהיה פריצת דרך טכנולוגית שתזכיר להם שמותר גם סיפורים ויקומים חדשים.