Prey סובל מבעיות טכניות ורעיוניות ולא מממש את הפוטנציאל

משחק המחשב החדש של בת'סדה, שמתרחש במציאות אלטרנטיבית ב-2032, מצליח להציג עומק משחקי ועניין אבל סובל מבאגים ותכנון לקוי שנתקע בעבר. עתיד - לא בבית ספרנו

פריי (צילום מסך)
פריי (צילום מסך)
13 ביוני 2017

"פריי" ("PREY"), משחק האקשן-הרפתקאות האחרון מבית בת'סדה, הוא חיה משונה. מדובר במשחק מהנה ומעניין מצד אחד וקשה ומתסכל מצד שני. חלק מהתסכולים הם לגיטימיים, ומבוססים על עיצוב משחק קשוח וחסר פשרות – אבל חלק מהתסכולים נובעים מזה שהוא פשוט לא מעודכן וסובל מבעיות טכניות.

"פריי" מתרחש בקו זמן אלטרנטיבי בו ג'ון קנדי ניצל מהתנקשות, פיתח את תוכנית החלל (יחד עם ברית המועצות) ומפה לשם – מה אתם יודעים – האנושות נתקלת בגזע חייזרי מסוכן בשם טייפון. אלו מתקיפים (אלא מה), בני האדם מגיבים (אלא מה) וכולאים את חלקם בתחנת חלל, עד שב-2032 אתם מתעוררים באותה תחנה חלל. נחשו מה? הם השתחררו והם במצב רוח לא טוב.

המשחקיות כאן די צפויה, בטח לכל מי שמכיר כותרים כגון "Bioshock": משוטטים בתחנה, מביאים משהו מפה לשם, מפוצצים משהו, מדברים עם חבר צוות גוסס כזה או אחר, מפעילים מחשב וחוזר חלילה. בין לבין אנחנו גם מותקפים על ידי מפלצות שאפשר להילחם בהן או, בחלק גדול מהמקרים, לברוח מהן. כי מדובר במשחק קשה, קשה מאוד. אני באמת לא רגיל להוריד אחרי כמה שעות לעבור לשחק ברמה הקלה, אבל במקרה הזה זה היה או להשתפן קצת או להסתכן בלזרוק את הקונסולה קיבינימט מהחלון.

הבעיה כאן היא בסוג הקושי. ברמה המשחקית – שזהו קושי בסדר גמור – האויבים ב"פריי" הם קשים, חזקים וחסרי רחמים לאורך כל המשחק, וכדורים ונשק כמעט שאינם בנמצא – כך שרוב המשחק עובר בהישרדות, בריחה ועצבים. המשחק גם לא עושה הנחות: שלא כמקובל בז'אנר, העולם כאן לא נתפר למידותיך, כך שאם אתה בדיוק צריך תחמושת לרובה דבק (המצאה די מגניבה ויצירתית, שמאפשרת לך לבנות פלטפורמות מחומר פלסטי ולטפס עליהן למקומות) – זה לא אומר שהיא בדיוק תהיה בהישג יד. אין לך תחמושת? תתמודד. אתה גם בדיוק אחרי קרב מתיש? מצער מאוד, אבל זה לא ענייננו, אומר המשחק באפאטיות של פקיד במס הכנסה.

"פריי" מבטיח המון דרכים לשחק אותו ולהתקדם בו, וזו הבטחה שמוגשמת באופן חלקי. אכן ניתן להתקדם בו בהרבה אופנים, אבל יש פיתרון (או שניים) נכונים מבחינת המפתחים, ומי שמחליט להתקדם בדרך אחרת, נענש בקשיים כמעט בלתי אפשריים. עוד פתח לתסכולים הוא מצבים בהם לא ברור אם משהו שייך לעולם המשחק או שהוא פשוט תפאורה, כמו תקרה קצת שבורה – המשחק לא טורח לסמן לך בשום צורה אם אתה אמור או יכול לטפס עליה, אז עכשיו לך תנחש ותבזבז על זה את הזמן. נוסיף על זה עוד כשלים כמו תפעול מסובך של תפריטים מיושנים, גרפיקה שתקועה בעבר, עיצוב ויזואלי עלוב של המפלצות ופסקול גרוע, לצד בעיות טכניות קשות כמו ירידת פריימים ותקיעות קלות (המשחק נוסה על Xbox One, אבל בגרסת ה-PC יש דיווחים על שלב שלם שבקושי זז מרוב כובד).

ועדיין, משהו ב"פריי" פשוט עובד. התחנה בנויה נהדר ומעוצבת מעולה. המימיק (חקיין) הוא אויב אדיר שיודע להתחזות לכל חפץ בחדר, מה שיוצר רגעי סרט אימה מושלמים: אתה מסתכל על פח אשפה ופתאום הוא קופץ עליך, מה שחותר לגמרי תחת הנורמה של משחקי מחשב לעודד לחטט אותך בכל דבר ודבר. גם התעופה בין החלקים של תחנת החלל מרעננת את ההליכה האינסופית במסדרונות ויש כאן סימולציה מעולה של ציפה באפס כוח כבידה. בקיצור, יש פה משחק עם קסם של פעם, כשמשחקים לא פחדו להיות קשים עד כדי תסכול משוגע וגם לא מעט עומק. צריך לקחת את הדברים הטובים שבו, לתקן את הבעיות הטכניות שלו עם עדכון ואולי גם לעשות כמה טאצ'ים שיהפכו את המשחקיות ליותר זורמת. כרגע "פריי" הוא משחק טוב מאוד – מלפני כמה שנים.