נקודת ה־G

החיסרון המקומם בייצוג נשים לא הפריע ל־GTA, המשחק המצליח בכל הזמנים שגרסתו החדשה יצאה לאחרונה, לגרוף מיליארד דולר במהירות המצמוץ. אז מה יש בו?

GTA V
GTA V
1 באוקטובר 2013

זה לא סוד שתעשיית המשחקים כבר מזמן הרבה יותר רווחית מהקולנוע ומהמוזיקה גם יחד, אבל להצלחה כזו מסחררת כמו שהמשחק החדש בסדרת GTA זכה לה אף אחד לא ציפה. GTA V  גרף מיליארד דולר תוך 72 שעות ועקף בלי לאותת את השיא שנקבע בשנה שעברה על ידי Call of Duty: Black Ops 2 – שהגיע לסכום הזה תוך 15 ימים. השאלה המתבקשת היא, כמובן, מה יש במשחק הזה שהפך אותו לטקסט התרבותי הכי מכניס בהיסטוריה ומה זה אומר עלינו כחברה, אם בכלל זה אומר משהו.

GTA V, כמו שאר המשחקים בסדרה, הוא משחק ארגז חול שבו יש מיליון דברים לעשות לצד הסיפור המרכזי של המשחק: ממשחק ניין הול במסלול הגולף ועד צפייה בסרט קולנוע – לדמויות שלכם לא יהיה רגע משעמם, אבל אחרי כמה דקות במרגש הטניס סיכוי סביר שתזנחו את הבינוניות של המשימות הצדדיות ותתרכזו בעלילה המרכזית. אחד הדברים הכי כיפיים במשחק הוא שכולו מסופר דרך שלוש דמויות שאפשר לעבור ביניהן בצורה די חופשית, לפעמים אפילו במהלך משימות משותפות. הראשונה היא מייקל – שודד בנקים לשעבר שכולם חושבים שהוא מת אבל חי עכשיו בווילה מפנקת תחת שם בדוי. מייקל חווה משבר אמצע חיים קלאסי שכולל ביקורים אצל הפסיכולוג, בעיקר הודות לילדים שלו ששונאים אותו ולאשתו הבוגדנית. הדמויות האחרות כוללות את פרנקלין, עבריין אמביציוזי בתחילת דרכו ואת טרבור, הוויילד קארד הפסיכופט שמבוסס על דמויות שכבר ראינו אלף פעמים באווירת ביגבי מ"טריינספוטינג". העלילה עצמה מצוינת ובעיקר כתובה מדהים, כשהמשחק מצליח ליצור בצורה מדויקת וחריפה סאטירה חדה על תרבות הצריכה המערבית, על אמריקה של אחרי המשבר ועל המחלה הכי גדולה של המאה ה־21: שעמום. עד כדי כך שנראה שאפילו בחלק מהנסיעות הבלתי נגמרות במהלך המשחק, כשאתה שואל את עצמך כגיימר עד כמה באמת אתה נהנה להסיע את הדמויות האלה ממקום למקום כמו נהג מונית, גם זה מרגיש כמהלך סאטירי מכוון.

צפו באחד מהטריילרים של משחק:

הבעיה הכי קשה של המשחק הזה, שהופכת את ההצלחה שלו גם למשהו קצת מבאס זה עניין הייצוג הנשי. עולם המשחקים, בטח כשזה מגיע לשוברי הקופות הגדולים, סובל מילדותיות מרגיזה כשזה מגיע לייצוג נשי או לדמויות שנשים יכולות להזדהות איתן. היופי במשחקים הוא שתהליך ההזדהות הוא סופר אפקטיבי בגלל שהוא נוצר על ידי חוויה של התבוננות ושליטה בדמות ולא רק התבוננות כמו בקולנוע. יכול להיות שאם עשרות מיליוני השחקנים היו חווים את המשחק גם דרך דמות נשית, אפילו להפוך דמות כמו טרבור הפסיכופט לאישה, היה יכול לעשות הבדל גדול בחוויה של המשחק, שבו כרגע כל הנשים הן או נודניקיות או זונות או שניהם. ולמעשה, בגלל שמדובר כאן בטקסט התרבותי הכי פופולרי אי פעם, אי אפשר שלא להרגיש שהמשחק הזה לוקח את הייצוג הנשי בתרבות כמה עשורים אחורה. אין ספק שכבר מגיע לנו אנטי גיבורה נשית במשחקים שלנו ולא רק דמויות כמו לארה קרופט.

"תגיד לה שאני במילואים". מתוך GTA V
"תגיד לה שאני במילואים". מתוך GTA V

אבל אם תצליחו להתעלם מהעניין הזה, וסביר להניח שאחרי שתשחקו את טרבור בסצנת העינויים המפורסמת, שבה תוציאו לנחקר שלכם שיניים עם פלייר, זה לא מה שיטריד אתכם. ללא ספק מדובר כאן באחד המשחקים הכי גדולים אי פעם וכזה שעושה חסד עם דור הקונסולות הנוכחי, חודשיים לפני שייצא הדור הבא ואתם תעבירו אותן לחבר שתמיד רצה קונסולה אבל פחד שזה יהרוס לו את החיים.