לפוצץ את הבועה: האירוויזיון סוף סוף הונגש לחירשים

עצם זה שאני – אישה חירשת, דוברת שפת סימנים ישראלית – כותבת על האירוויזיון, אינו דבר מובן מאליו (למרות שהוא צריך להיות). גילוי נאות: אני לא חובבת אירוויזיון, אבל סוגיית הנגישות מכוננת חיים של בחירה: חיים בהם אנו נחליט בעצמנו אם האירוע הזה מעניין או משמים, מסעיר או מביך. זו מהות השוויון – כי עד האירוויזיון הנוכחי אולצתי לקום מהספה המשפחתית או לזפזפ בשעת המשדר, וזה לא היה מתוך בחירה אמיתית.

עד כה בתולדות האירוויזיון יצא לי לעקוב אחרי שני אירועים ייחודיים, בהפרש של 20 שנה, למרות שהם לא היו מונגשים – דנה אינטרנשיונל ונטע ברזילי, כל אחת מהן תופעה מטלטלת לפי דרכה. אלו הם רגעי הפנתיאון שרציתי לראות מעובדים לשפת הסימנים בזמן אמת. אז הערב, כשברזילי שרה "ננה בננה" ותורגמה על ידי פרפורמטיבית חירשת מוכשרת, זה היה תיקון חגיגי של ממש, במרכז המסך ולא בבועה קטנה ומעליבה בפינה התחתונה.

כאן גאים להיות הבית של אירועי מדיה בינלאומיים מונגשים.
תודה על המילים החמות שאנחנו מקבלים על הנגשת שידורי האירוויזיון, בהם צפו אמש מעל 100,000 איש בדיגיטל ובכאן חינוכית.

המלצה חמה: קחו לכם כמה רגעים וצפו בשידורים מאמש. למשל בשיר של קפריסין בשפת הסימנים.@23tv pic.twitter.com/pp5vcgyvcQ

— כאן (@kann) May 15, 2019

כל זה אמנם לא חיפה על הביזיון של היעדר הנגישות בטקסי יום העצמאות (רק לפני שבוע), אבל הנה, מודל מהפכני שמאפשר לנו לומר לערוצי הטלוויזיה: תפרקו את הבועה, ולמדו את המודל החדש והשוויוני שהציגו בכאן 11. כמי שחוותה מילדות את שלילת שפת הסימנים בגלל תפיסה ארכאית של החירשות, הרגשתי התעלות ושלמות לנוכח מסך שמסמן בשפת הסימנים. הגוף התמסר לתנועות התוססות והעוצמתיות של השפה במרחב, ולרגע הרגשתי שיש לי מקום ומרחב. באותם רגעים רציתי לגעת בידה של הילדה שהייתי, שלא צפתה בטלוויזיה ולהגיד לה – הנה, זה קורה.

ננה בר היא חוקרת מגדר ולימודי חירשות ואקטיביסטית