"מגעיל אותי לאסוף": התלווינו לסיור אכיפה על בעלי כלבים. מעט מסריח

ישר על הרגע הראשון נרשמה דרמה קטנה. אחד מחברי הסיירת הירוקה זיהה בעל כלב סורר בפינת רוטשילד-מרמורק. הכלב הלך ללא רצועה ואיגור בעל עיני הנץ, אחד מארבעת הפקחים שהתלווינו אליהם בסיור, החל לצעוד לכיוונו בקצב מהיר. כשבעל הכלב זיהה אותו הוא פתח במנוסה ונעלם. איגור ביצע תרגולת אחורה-פנה וחזר אלינו. בכל זאת, מדובר בסיירת ירוקה שאמונה על מבצע אכיפה לבעלי כלבים, לא סצינה מ-NYPD.

האמת היא שהסיור שאליו התלוונו לפקחים השבוע עבר בשקט יחסי. רק דו"ח אחד נרשם במהלכו (ונרחיב עליו בהמשך), כשרוב בעלי הכלבים שנתקלנו בהם אספו גללים, שמרו על כלבים קשורים והמציאו שבבים ומסמכים בהתאם לנדרש. הכלבים מצדם זכו לבונוס בדמות חטיף ממותג – גם הוא חלק ממבצע האכיפה וההסברה שמובילה באחרונה עיריית תל אביב-יפו נגד אי איסוף גללים.

בשבתי ככתב לענייני קקי של כלבים, נתבקשתי לעבור לפני הסיור על הנתונים המבאסים שהובילו למבצע הנוכחי. האמת היא שגם בלעדיהם ניכר שמצב הקקי והכלבים הלא קשורים בעיר הוא די גרוע. היחס בין מספר הכלבים לבני אדם בתל אביב הוא מהגדולים בעולם, עניין מבורך כשלעצמו: 1 מכל 10 תושבים הוא בעלים של כלב. מה שפחות נחמד זה שכ-500 קילו של צואת כלבים לא נאספת בממוצע בחודש. השכונות החומות ביותר, אם תהיתן, הן פלורנטין, לב העיר והצפון הישן, ובהן מתמקדת האכיפה.

הסיור החל בכיכר הבימה בשעת בוקר סבירה ומשם המשכנו צפונה לשדרות ח"ן. בעלי הכלבים באזור היו מבין הממושמעים והנחמדים שיצא לי לפגוש באותו בוקר ובכלל, וכך גם ההולכים על ארבע. הפקחים, שהתקרבו גם לשומרי הסדר במטרה לחלק חטיפים ועלוני הסברה, נתקלו לרוב ברגע הראשון במופע של חשדנות מצד בעלי הכלבים, כנראה תגובה טבעית לרגע שבו בעל סמכות ניגש לאזרח. אלא שהחשדנות התפוגגה במהרה והוחלפה בנחמדות, ליטופים וחטיפים. תכלס כיף לשמוע מצד בעל תפקיד שאתה ממש אחלה! (גם אם אתה ואמא שלך ידעתם את זה לאורך כל הדרך).

"שיט, חשבתי שהצלחתי לברוח ממך. שמע: אשתי בדיוק מניקה את הילדה"

השקט היחסי הופר כשהתקרבנו לכיוון פארק גן העיר סמוך לעירייה. אורן, פקח נוסף שסייר אתנו, זיהה כלב שהסתובב בלי רצועה ונתן דו"ח לבעלים. למען האמת חשבנו שהאירוע עבר ברוגע ורצינו להמשיך בדרכנו, אלא שמקבל הדו"ח נתקל שוב בקבוצת הפקחים בשדרות בן-גוריון והחל להמטיר מלים קשות לכיוונה.

"ככה נראית המדינה המסריחה שלנו, אנחנו נלך לבית משפט", הטיח בהם ואז החליט להוציא חופן של שטרות מארנקו ולפזר לכיוונם ועל המדרכה. הפקחים ניסו, בסוף גם הצליחו, פחות או יותר, להרגיע את האדון ודרכינו נפרדו. קשה לשפוט אדם ברגע כזה, ניכר שהפקחים ידעו להכיל את עצביו ולסייע לו ככל שניתן.

קצת שיימינג לא יזיק לכם. קמפיין עיריית תל אביב-יפו (צילום: גיא יחיאלי)

עדות לחשיבות שאזרחים רבים נותנים למבצע הנוכחי התגלתה לנו רגעים ספורים לפני כן. ברחוב מלכי ישראל ניגש לפקחים בחור שישב באחד מבתי הקפה באזור, וביקש מהם להגיע לאזור מגוריו שכן יש שם "מלא חרא של כלבים". הפקחים מצדם רשמו את הפרטים והבטיחו לו לקיים באזור אכיפה בזמן הקרוב.

משם נרגענו ברחוב צדדי עם כמה משולשים של אבטיח קר, והתפניתי לתחקר את הפקחים אודות התנסויותיהם ובעיקר, איך לא, בנוגע לתגובות שהם מקבלים. הם ענו לי, בין השאר, שאחד ציין ש"מגעיל אותו לאסוף קקי", אחר טען שהכלב בכלל לא שלו, שהיו אלה שמיהרו לערב הורים ובני משפחה בעלי השפעה, ואולי הסיפור הטוב מכולם הוא על זה שהלך במהירות, חשב שהפקח הלך לכיוון אחר, וכשדרכיהם הצטלבו ענה לו: "שיט, חשבתי שהצלחתי לברוח ממך. שמע: אשתי בדיוק מניקה את הילדה".

פקחי הסיירת, מימין לשמאל: עידו כהן, משה לוזובסקי, איגור מזור ואורן שם-טוב. צילום: מיכל אורן

אבל אולי ז'אנר התגובות המקומם ביותר ששמעתי מהם הוא על תושבי שכונות פאר, בצפון העיר ובמגדלי היוקרה, שהקנס פשוט לא מזיז להם. "תן לי כמה דו"חות שתרצה, אמשיך לא לאסוף", הפטירו לעברם, כי מתברר שאם יש לך כסף אתה יכול להיות חרא של בנאדם. ליטרלי. ועדיין – אני משער שגם הזן הזה, כמו גם ביתר חלקי העיר, הוא מיעוט של המיעוט ורוב בעלי הכלבים נוטים להישמר ולאסוף. נטיית הלב היא להאמין שכדי להיות בעל כלב (או כל חיית מחמד אחרת) אתה צריך להיות אדם טוב. לא כל אחד מסוגל לזה, ורק הטובים מספיק מאמצים לחיקם חבר כזה של אמת.

סיימנו את הסיור בשעת בוקר מאוחרת באותו מקום שהתחלנו, ליד הבימה, בזמן ששחקני תיאטרון מוכרים כבר התיישבו לשתות את אספרסו הבוקר שלהם לקראת החזרות/הצגות היומיות, רגע לפני שהרופאים הפגינו נגד פיטוריהם של חלק מעמיתיהם בכיכר הסמוכה. צילמנו כמה תמונות יפות, ונפרדנו לשלום. לא תמיד קל להיות בצד הזה של הפיקוח, באכיפה על בעלי כלבים או על כל דבר אחר. עידן, משה, איגור ואורן, תודה על הסיור! מי ייתן ולא תצטרכו להתעסק יותר מדי בחרא הזה.