מצא מלוכה: טעמנו את הפיש אנד צ'יפס של ג'וזף אנד סאנס

לא יודע למה זה ככה, אבל דגים תפסו פחות בארץ בכל הנוגע לאוכל רחוב. הם הצליחו להשתחל בגרסתם הנאה דרך הסושי אבל שם זה נגמר. מוזר, אנחנו מדינה ים תיכונית. מי שהיה בטורקיה נהנה ודאי מבליק אקמק נהדר ומשעמם, מי שטייל בבלקן נהנה ודאי מגיליציה (סרדינים) מטוגנים שמנוניים באירו וחצי (מה שבארץ יעלה לך 69 ש״ח לפני פתיחת שולחן). יש עוד דוגמאות ממדינות אחרות כגון איטליה ויוון, אבל אני שונא לטוס לחו״ל וגם די קמצן.

קוד בשרני. ג'וזף אנד סאנס. צילום: נמרוד סונדרס

ובארץ? ניצנים ראשונים החלו להופיע דווקא בירושלים הרחוקה מהים לפני עשור, כטרנד של פיש אנד צ׳יפס, שמתאים מאוד לקהל שומרי הכשרות, אך זכור לי כבינוני. אולי דברים השתנו. וביפו, כמובן, יש הדוכן האגדי בחנות הדייגים, ויש גם אחד בכרמל.
בכיכר רבין שוכן זה כמה שנים ג׳וזף אנד סאנס שנראה שעושה חיל. בשונה מהדוכנים הים תיכוניים ביפו ובכרמל, בג׳וזף מנסים להתקין את הגרסה הבריטית של פיש אנד צ׳יפס. הווה אומר: בלילה עבה. הזמנו דג קוד בבלילה עם צ׳יפס, ושרימפס וקלמרי מטוגנים על סלט. יש גם אפשרויות בריאות יותר כמו סלמון על הפלאנצ׳ה, אבל למה.

מנת הקוד הייתה בשרנית, שמנונית וטעימה. בשר הקוד הרגיש מעט יבש, אולי מקורו קפוא, אך הטיגון והבלילה בהחלט פיצו על כך. הצ׳יפס היה מסוג פוטטוס שאותו אני אוהב פחות, אך לחובבי הז׳אנר הוא מצוין. יש אפשרות למנה גדולה יותר, ומפאת השמנוניות אני מרגיש שהיא תשביע שני רעבים בגודל בינוני.
הקלמרי והשרימפס היו מצופים בציפוי שניצלי ולא בבלילה והיו טעימים. סלט הטאבולה שהוגש עם עדשים היה מוצלח גם הוא.

מדובר באופציה חביבה מאוד ושונה מהסטנדרט של פיצה/שווארמה/המבורגר. מצורפת אזהרת מסע לאלו מאיתנו שכבר יודעים תחושתה של צרבת מהי – השמנוניות הרבה תהיה קשה מעט להם, אבל מי שרוצה קפיצה קטנה ללונדון, אז שיטוס ללונדון, אנא עארף. הדוכן הוא שני מטרים מהמקום שרצחו את רבין, מה הקשר לונדון.

צ'יפס בג'וזף אנד סאנס. צילום: נמרוד סונדרס

כוכבים: 4

חשבון: 49 קוד וצ׳יפס, 58 שרימפס קלמארי וצ׳יפס

מדד הטראש: המיונז לא מטוגן

אופציה צמחונית: רק התוספות

וייב: קוראים לעצמנו פאב אבל תכלס מתחרים בדבוש

טעים: נחמד מאוד

ג'וזף אנס סאנס