ההרכב הטורקי־הולנדי שנכנס לאולפן וגרם לכולם לבכות

בעולם של אלטין גאן אין פוליטיקה, רק כיף. מעט אירוני, לאור העובדה שמדובר בהרכב שמשלב בין פסיכדליה רוקנרולית מערבית לבין מוזיקה טורקית, ושחבריו הם הולנדים וטורקים. בריאיון לקראת הופעה שנייה בישראל (בארבי, 5.6) הם מבקשים באופן מפורש לדלג על שאלות שקשורות לנושאים כמו תנועת ה־BDS. "המטרה היא רק להפיץ גוד וייבז, לגרום לאנשים להתכנס, לעשות מסיבה ולרקוד", אומר ג'אספר ורהולסט, הבסיסט ומנהיג הלהקה.

לא רק המחויבות הטוטאלית הזאת לכיף מחברת בין הלהקה ובין הקהל הישראלי: אלטין גאן מערבבת בין ישן לחדש באופן שמהדהד הרכבים כמו A WA, בינת אל פאנק, לירון עמרם, הודנא אורקסטרה ועוד. המוזיקה בהחלט רקידה: אלבומה השני של הלהקה, "Gece", שיצא רק בחודש שעבר, ירים גם להיפסטרים העצובים ביותר עם רטרו צבעוני וכיפי. לצד האלמנטים המסורתיים, הוא משלב גם אלקטרוניקה, כמו בסינגל "Süpürgesi Yoncadan" ("מטאטא") – להיט פסיכדלי שמשייט בשמים זרועי כוכבים של פלנטה אחרת. השיר "Vay Dünya" ("וואו עולם") מתחיל בלחישות מסתוריות על רקע מקצב תופים ממכר, והופך לחפלה אלקטרונית אדירה ומרעננת עם סולו קלידים פרוע. גם Anlatmam" Derdimi" ("הסיפור שלי"), המינימליסטי והאקוסטי יותר, מקבל הטיפול האלטין גאני, עם טוויסטים הפקתיים יצירתיים ומצע צלילי עשיר שעליהם מנצח קולה היפהפה של דסדמיר.

אלטין גאן (צילום: סאניה מארוסיק)

באופן מפתיע, כשהם נשאלים על ההשפעות האלקטרוניות באלבום החדש, חברי הלהקה מציינים דווקא את השיר "Why" של קארלי סיימון: בלדת רגאיי דיסקו נוצצת שהייתה להיט עצום באירופה. השיר המקורי היחיד באלבום הוא "Şoför Bey", שצפוי גם הוא להרעיד את במת הבארבי. יתר השירים הם עיבודים חדשים לקלאסיקות פולק טורקיות או כאלה שנכתבו על ידי הרכבים טורקיים משנות ה־70. עם זאת ההרכב לא מגדיר את עצמו כלהקת קאברים, אלא ככזה ששואף להפיח חיים במוזיקה שנשכחה ולהביא אותה לדור חדש.

הכל התחיל כשוורהולסט ההולנדי הגיע לביקור באיסטנבול. חיטוטים בחנויות תקליטים מקומיות הובילו אותו לאמנים כמו זמרת המחאה המשפיעה סלדה בדג'ן, שהייתה מהראשונות לשלב בין מוזיקה מסורתית והשפעות מערביות והפכה לסמל כשנכלאה בעקבות שיריה הפוליטיים. בבת אחת הוא החליט לעזוב את ההרכב של ג'אקו גרדנר שבו ניגן בבס, והחל בחיפוש אחר מוזיקאים טורקים שיעזרו לו להחיות את מורשת שנות ה־70. המתודה שלו הייתה פשוטה: פרסום קול קורא בפייסבוק. החיפוש הניב את הזמרת מרבה דסדמיר, שנולדה וגדלה בטורקיה ואת ארדיניק ילדיץ אסביט על השירה, הקלידים והסאז. אליהם הצטרפו בן ריידר על הגיטרה וניק מאוסקוביץ' על התופים, וכמובן ורהולסט עצמו. Altin Gun (היום הזהוב) נולדה.

"ארדינק ומרבה גדלו עם המוזיקה הטורקית המסורתית, כך שמדובר בחלק מהחיים שלהם", אומר ורהולסט, "שאר הלהקה גילו את המוזיקה על ידי חפירה בחנויות תקליטים בטורקיה ומחקר באינטרנט. הגילוי של הצלילים החדשים והמלודיות העוצמתיות היה כמו להקשיב למשהו מוכר וזר באותו הזמן".

הלהקה מופיעה ברחבי העולם ללא הפסקה בפסטיבלי ענק, אבל לטענתם התגובות המרגשות ביותר מגיעות דווקא מהקהל הטורקי שאוהב את הפרשנות המחודשת של אלטין גאן לקלאסיקות המוכרות. מדובר באתגר לא קטן בהתחשב בכך שלשירים האלו יש מאות גרסאות שמוכרות לקהל הטורקי. "כשניגנו באיסטנבול היו לא מעט דמעות", הם מספרים. "היה גם הרבה צחוק, הרבה מהקהל הצטרף לשירה עם המון תשוקה. זה היה מאד מרגש בשבילנו לראות אנשים שהמוזיקה נגעה בהם כל כך".

← אלטין גאן, בארבי, דרך קיבוץ גלויות 52 תל אביב, רביעי (5.6), 175־180 ש"ח