באסה של קלאסה: הריאליטי בכיכוב אליסה אדווארדס מזלזל במעריצים

ההצלחה העולמית של "המירוץ לדראג של רופול", הבהירה לחמודים בנטפליקס שמלכות דראג שוות זהב במונחי רייטינג / דיבור ברשת / קביעת סדר יום בתרבות הפופ. אחרי שהסלנג שלהן הפך לשפה מדוברת ומופעי דראג חווים הצלחה כלכלית חסרת תקדים – נראה כי הקהל מוכן לעוד ועוד סיפורים על מלכות דראג, שכידוע חיות כגבר ביום, וכאישה בלילה; כלומר, דרמה תמידית ובסיס מעולה לכל סיפור.

אליסה אדווארדס. צילום מסך

לא מפתיע ואף מתבקש שאליסה אדווארדס (ג'סטין דווין לי ג'ונסון) נבחרה לככב בסדרת הריאליטי החדשה של נטפליקס, "Dancing Queen". בהרבה מובנים, אדווארדס היא האבטיפוס של הדראג הממוסד; היא התחרתה באינספור תחרויות יופי, זכתה בתואר "מיס גיי אמריקה" לשנת 2010 והשתתפה במירוץ של רופול פעמיים – בעונה החמישית ובעונת האולסטארס השניה. בשני המקרים היא לא לקחה את הכתר הביתה, אבל לגמרי ביססה את מעמדה כאחת המלכות הכי אהובות בז'אנר.

אדווארדס היא באמת אחת המלכות האגדיות שהפכו מניירות דראגיסטיות – מבט המום, פוזות מוגזמות, פאות ענק, Tongue Pop, משחקי מילים שנונים ברמת ראפר מושחז – לסמל מסחרי ברמה כל כך מובהקת ומצוינת עד שנראה כי היא בעצמה המציאה אותן.

כל היתרונות המדהימים הללו הופכים באורח פלא לחיסרון בריאליטי החדש בכיכובה. אדווארדס מגיעה מהעיירה הקטנה מסקיט, פרבר של טקסס, מדינה בדרום ארה"ב שלא בדיוק ידועה בזכות אהבתה הגדולה לגייז וזכויותיהם. בבעלותה סטודיו לריקוד, שם היא מלמדת ילדות קטנות ונערות ריקוד ונוסעת איתן לתחרויות ברחבי המדינה.

הסדרה עוקבת אחרי החיים של ג'סטין כמורה לריקוד, וחייו כאליסה אדוורדס בשלל הופעות – מקור הפרנסה העיקרי שלו. נשמע מוצלח, אבל 10 דקות לתוך הסדרה, היא כבר שוקעת לתוך יומן פרלובי שלא באמת חותר להגיע לעצם הדרמה, אלא מסתפק בריפרוף קל על פני השטח בעזרת סיקוונסים ושוטים שטחיים שמספרים את הסיפור באופן סתמי.

קשה לכתוב את המילה "סתמי" בביקורת על ריאליטי של דראג קווין, אבל כל מעריצי המירוץ לדראג של רופול (שרוחו שורה על כל סצינה כאן) בכלל ושל אדווארדס בפרט צפויים לאכזבה. חוץ מפרקים ארוכים מידי, אחת הבעיות העיקריות של הסדרה היא התפזרות על יותר מידי נושאים כאשר באף אחד מהם לא נרשמת פריצת דרך משמעותית. שאלות אקוטיות שצצות במהלך הפרקים (במיוחד במישור האישי) לא מקבלות מענה ראוי וניסיון להראות לנו את "האמת" מסתכם בסינקים מבוימים ברישול שממש מביך לצפות בהם. בנוסף, לחלק מדמויות המשנה בסטודיו ניתן משקל רב מידי ולחלקן לא ניתן משקל – סתם ככה, בלי שום הצדקה עלילתית.

הבחירה לצלם ב"טסטמוניאלס" (קטעי העדות של דמויות ריאליטי על הסצינה שהרגע ראינו) גם את אליסה וגם את ג'סטין היא בחירה נכונה ומעולה, אבל שוב – ביצוע תמוה ולא החלטי הופך את זה לקטעי קלישאות שלא ממש מצליחים לחלץ לא מאליסה ולא מג'סטין איזו תובנה אמיתית. בניגוד לקטע העדות בתכנית של רופול, שמצולמים תדיר, סימולטנית למתרחש בתכנית, ניכר שקטעי העדות כאן צולמו הרבה אחרי סוף הצילומים ודרמות שהתחוללו ממש עכשיו מול המצלמה מדובררות בניחותא קלילה.

בסופו של דבר, הסדרה הזאת היתה אמורה להיות פתח לעולמה הפנימי של אליסה אבל היא מהתלת בכולם ובוחרת לחשוף רק את מה שנוח לה. זה אחלה, אבל לא טלוויזיוני ולא מעניין. שיא החשיפה שהצופה מקבל מתרחש כשהיא מספרת על משפחתה שכמעט כולה מורכבת מנרקומנים ואלכוהוליסטיים, וזהו.

אליסה אדווארדס בעיצומה של קריאת הביקורת. צילום מסך מתוך "המירוץ לדראג של רופול"

הסיפור של אליסה אדווארס הוא סיפור מורכב, אמיתי ושלם הרבה יותר ממה שהסדרה בכיכובה מצליחה ללכוד. באופן אבסורדי, קטעי ווידאו שלה באורך 40 שניות מתוך עונת האולסטארס השניה של רופול מצליחים להעביר מורכבות גדולה בהרבה ממה שכל הריאליטי החדש שלה הצליח.

תחשבו על זה – להיות דראג קווין בטקסס, עם משפחה שנכנסת ויוצאת מהכלא ולהצליח להתפרסם ולהפרנס כדראג קווין זה חתיכת סינופסיס מדהים. למרבה הצער, נטפליקס הפכו את זה לסיפור של התחלה וסוף, בלי אמצע. בלי מורכבות. בלי שכבות. בלי עומק. בלי רוחב. החלק הכי מעניין הלך כאן לאיבוד ונשאר בגדר "Alyssa's Secret" (כן, זה רפרנס למעריצים האמיתיים). הלוואי שהיא תספר לנו מהו בעונה השנייה.

***