גבר, זה בסדר למרוח לק על הציפורניים – של עצמך

בתצוגת קולקציית סתיו־חורף 2013־2014 של קסטרו אפשר היה להבחין, במאמץ מסוים, בלק שחור משוח על ציפורני הדוגמנים. שנתיים קודם לכן חגגו מגזיני אופנה בעולם ובארץ את נושא טיפוח הציפורניים הגברי בתור הטרנד הבא, גרורה לפיצוץ המטרוסקסואליות של העשור שעבר. מה שקרה בפועל הוא, ובכן, כלום – סטרייטים מן השורה לא מיהרו לצבוע את ציפורניהם אלא השאירו את העבודה לג'וני דפ, בראד פיט, סנופ דוג, סיל, ג'ארד לטו, דיוויד בקהאם וזאק אפרון – בקיצור, אייקונים תרבותיים שהמכנה המשותף היחיד להם הוא האקסצנטריות. אבל מאז, בטאמבלר, באינסטגרם ובפינטרסט החלה מגמת נורמליזציה בתחום.

"חברים שלי צחקו עליי ובעבודה הסתכלו על זה עקום", סיפר חבר שעובד גם הוא בתחום התקשורת והתנסה בצביעת ציפורניים כמה פעמים. "זה יפה בעיניי, אני לא מבין למה עשו עניין, אבל אחרי יומיים של תגובות לא נעימות פשוט הורדתי את זה. אני עדיין רוצה להסתובב עם לק, אבל כנראה זה יצטרך לתפוס מספיק חזק לפני שאחזור לזה".

ואכן, קשה לגבר המודרני לצבוע ציפורניו כאקט אסתטי בלבד בעוד ההיסטוריה של העשורים האחרונים קושרת את זה בעיקר לקוויריות, ג'נדרפאקינג או פאנק־מטאל־גותי. אם רוצים למצוא סממנים בלתי תלויים, צריך לחזור בזמן עד לממלכת בבל, שם, מתברר, נהגו הגברים לצבוע את ציפורניהם – שחור לבני המעמד הגבוה, ירוק לכל השאר.

כשחוזרים ל־2016 אפשר למצוא לא מעט סלוני טיפוח מעבר לים שנהנים מביקורים של גברים. בארץ המצב הנוכחי רחוק מזה. "הגברים הישראלים לא בקטע של לק. עצם העובדה שהתחילו לעשות מניקור היא כבר עוד שלב באבולוציה", אומרת יוליה גל, המייסדת והבעלים של רשת הטיפוח Yullia. "מה שכן, יש לנו הרבה לקוחות מחו״ל – תיירים ואנשי עסקים. חלקם מבקשים למרוח לק. בדרך כלל שקוף מבריק, אבל יש כאלה שהולכים על שחור או אפור כהה והם לא פאנקיסטים או משהו כזה".

צילום: איליה מלניקוב, ידיים: מתן שרון

בזיפים וציפורניים מנצנצות

במקרה שלי, מהרגע שקולגה משחה לי צבע על אצבע אחת בפורים, הסכר נפרץ – מדי כמה ימים אני מחליף צבע, לפעמים מוסיף על אצבע נוספת (תמיד על הקמיצה, לפעמים על האמה). המשפחה הזדעזעה, אך בעבודה ובמעגלים החברתיים התגובות היו חיוביות. אם כבר תחושת אי נוחות, אז אך ורק בגלל השיחות החמודות שחזרו על עצמן – גברים שהביעו עניין ונשים שהתרשמו מכך שנמרחתי מיוזמתי.

בעודנו מורחים קרם פנים ושמנים לזקן ובוחרים בקפידה את הדאודורנטים שלנו, כדאי שנפסיק לשקר לעצמנו – הגבול בין טיפוח בסיסי לגנדרנות נחצה, ואין שום בעיה עם זה. גנדרנות אינה בהכרח אקסטרווגנטית, היא יכולה להיות מינימליסטית ולהסתכם בארבע משיחות עם המכחול הקנטנטן, שתי שכבות לאצבע, כחול מטאלי עם נצנצים עדינים לצד טורקיז בגוון פסטל. זה יטריף את החושים שלכם אבל הסביבה כמעט לא תבחין.

ההאשטאג #malepolish באינסטגרם נחנך לפני ארבע שנים ומאז צבר קרוב לאלף תמונות בלבד. בשבועות האחרונים הקצב השתפר בעקבות רוח גבית של מעצב האופנה מארק ג׳ייקובס. מעבר מהיר על התמונות בפיד (לצד חיפוש הביטוי בטאמבלר ו־Reddit) מעיד שאם יש טרנד, אז הוא בינתיים מסרב להיגמל מחיתוליו. מי שדוחף אותו קדימה הם גברים שחצו את תחילת שנות ה־20, וחוץ מאצבעות צבעוניות ויכולת התאמת צבעים מ־ה־מ־מ־ת, אין ביניהם דבר במשותף.

האביב הוא הזדמנות לאמץ אמירה אופנתית אחרת – קלילה, ורסטילית, לא מחייבת, ובעיקר לא מתעמתת בשום צורה עם הגבריות אלא מרימה לה והופכת אותה ליפה יותר. אבל מה שבסביבה הקרובה שלי נחשב נורמלי לחלוטין, גם אם לא נפוץ, עשוי להתקבל בהרמת גבה עד שיהפוך לטרנד. ומתי זה יקרה? "ייקח עוד שנים עד שגברים ישראלים יעשו את זה. קשה להיפטר ממצ'ואיזם. יש גברים כאלה מתביישים לעשות סתם פדיקור־מניקור", אומרת גל. נזכרתי בגברי בבל שיצאו להרוג ולהיהרג עם ציפורניהם המשגעות. אם הקשוחים האלה הרשו לעצמם בלי לקבל גושפנקה מאף אחד, אין סיבה שאנחנו, שוכני המשרדים החיוורים והרכים, ננוס אל בקבוק האצטון בכל פעם שמישהו מעקם את האף.