"בישראל יש אווירה שמתאימה לפאן של הפוצ'יוולי"

שם: אמיר זוהר

גיל: 35

סטטוס: נשוי

עיסוק: יבואן, אחד ממקימי העמותה הישראלית לקידום הפוצ'יוולי

מתי הגעת לתל אביב?
"נולדתי וגדלתי בתל אביב, ברחוב מאפ"ו, ממש על חוף פרישמן, ככה עד היום. לא זז מפה. תל אביבי מהשורשים, ילד של חופים. בגלל הקרבה הגיאוגרפית לים גלשתי מגיל צעיר, לא חוויתי משהו אחר. לצערי אבא שלי לא שם אותי בכדורגל בגיל צעיר, בספורט שאפשר להוציא בו אגרסיות אפשר היה לבלום מלא בעיות שעשיתי בתור ילד ונער מתבגר".

איך הגעת לענף הפוצ'יוולי? בכל זאת לא ספורט פופולרי ונגיש לכולם.
"בגיל 20 אני וחברים שלי, אושרי כהן ושלום מיכאלשווילי, ראינו שני שחקני כדורגל ברזילאים ששיחקו בארץ – ברונו הייס וגבריאל לימה – מקפיצים כדור בחוף הים. הם לקחו אותנו, שמו לנו רשת ולימדו אותנו את המשחק הזה, שילוב מוזר בין כדורגל לכדורעף. זה הדליק אותנו בטירוף, כל יום ירדנו לשחק איתם עד שהם עזבו אותנו וחזרו לברזיל. נשארנו יתומים והבנו שבשביל לשחק בכיף אנחנו צריכים למצוא חבר'ה אחרים. אז אספנו חברים, לימדנו אותם את המשחק ואפילו פתחנו טורניר. ההצלחה של המשחקים גרמה לנו לקלוט את הפוטנציאל ולקדם את הדבר הזה לעמותה מקצועית, שתפתח את הליגות בארץ ובחו"ל. בשנת 2016 אפילו הצלחנו להכניס את הענף כספורט ראווה באולימפיאדת ריו, שזה הישג מטורף – מרחק צעד מהפיכה לענף אולימפי לגיטימי".

מה מושך אותך כלכך בספורט הזה?
"המשחק הזה מטורף, זה כמו ריקוד – גם בנראות וגם בחוויה האישית, זה מעלה את רמות ההתרגשות והאנדרנלין. ממש ראיתי, גם על עצמי וגם על חברים שלי שהמשחק הזה גורם לאנשים לרדת כל יום לחוף, בלי תלות בלחצים ובטרדות השגרה, ופשוט לשחק עד שתיים בלילה. בתור מי שמתמחה גם בגלישה, שהוא ספורט סוליסטי, אני יכול להגיד שהכיף בפוצ'יוולי הוא החיבור המדהים בין האנשים – כולם יחד, גם היריבים, פשוט כי האנרגיות הן של שותפות וחברות, הבד ווייבז בחוץ לגמרי. זה לא אימון עם מאמן אישי שסופר שכיבות סמיכה – אנחנו עושים צחוקים בפאן של הקיץ. כיף להשקיע בספורט שהוא גם חברתי. בקיצור, זה ג'ינגה אחרת.

ישראל היא אחת מהמובילות בתחום הזה, איך אתה מסביר את ההצלחה?
"הפכנו להיות מעצמה בתחום הזה בעיקר בזכות עבודה קשה מאוד של העמותה, בשילוב עם תנאים ייחודיים שיש פה. אנחנו המדינה היחידה שמנהלת ליגה סדירה עם מחזורים, ארבעה חודשים בשנה, ואנחנו מלמדים גופים אחרים בעולם לעשות את זה בצורה טובה. אני חושב שבישראל יש אווירה שמתאימה לפאן של המשחק הזה, בשילוב עם תנאי אקלים טובים – יש מזג אוויר נעים כל השנה ואין רוחות, כך שאפשר להתאמן משעות הבוקר עד שעות הערב ואפילו אחר כך. גם שחקנים ממדינות אקזוטיות, כמו ברזיל, נהנים במיוחד מהחוויה פה, שלא לדבר על אירופה, שם בונים האנגרים בשביל לשחק".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"לשבת בשדרות רוטשילד עם מחצלת ולחשוב שאתה בטבע".