בוקר בנעימים: כך נראה היום של אמיר שורוש בימי הקורונה

חודש וקצת לסגר. מי היה מאמין שכך תראה 2020. הסגר תפס אותי במהלך צילומי העונה השנייה של "שב"ס" המשודרת בכאן 11, ובאמצע חזרות להצגה בתיאטרון אורנה פורת שבה אני מגלם את אלי כהן. אז מה עושים עכשיו?

החל מאמצע מרץ כך נראה הלו"ז שלי: בוקר. אני ואשתי מתעוררים. מעירים את הילדים. אני מכין לבת שלי ליבי כוס חלב, או בשפה שלה, "ללי". לבן שלי אני מכין משהו בריא וטעים (הוא יהיה חייב את זה לכל האנרגיה שאנחנו הולכים להוציא היום). אחר כך יוצאים לשחק קצת בגינה המושלמת שלנו. מה התפריט בחצר? כדורגל, טרמפולינה, מגלשה, ממש ג'ימבורי קטן.

לאחר מכן כל המשפחה יושבת לארוחת הבוקר. אני בודק מיילים והודעות מהסוכן שלי. קצת אינסטגרם וקבוצות "קופה ראשית", שמפוצצות כישרון ואהבה של מעריצי הסדרה, איורי דמויות מדהימים, משפטים מהסדרה על חולצות וחידונים שהם ממציאים בעצמם. כל יום יש הפתעות חדשות. בשבועות תעלה בהוט סדרה חדשה בשם "מזרח תיכון מרכז" אז יש לי למה לצפות.

אמיר שורוש ב"קופה ראשית"

השעה הבאה מוקדשת לצילום בקשות הברכות למעריצי ראמזי. בעיקר ימי הולדת וחתונות, אבל לפעמים סתם לשמח אנשים.

בגלל סגר הקורונה מצאתי זמן לפרויקט שדחיתי ודחיתי – בניית בית עץ ענקי לילדים. למען האמת זה חלום ילדות שהגשמתי לעצמי דרכם.

התעשייה עברה לאודישנים מצולמים, אז בערב אני מצלם אותם בעזרת אשתי. אחר כך ארוחת ערב ואז מתכוננים לפרישה לשינה של הקטנים. ואז? פורטניייט בכיף שלי. ותוך כדי אני חושב מה לבשל בערב לאשתי. אוכלים נהנים מקלחות נשיקות (חלב) ולישון. אחרי זה אשתי ואני מעבירים עוד כמה שעות בחפירות טלוויזיה, נשנושים ולמיטה.

לפני שאני נרדם עולות המחשבות: מה יהיה? מה עם ההצגות? הסדרות? בימים האחרונים חברות ההפקה חוזרת לתקשר איתנו על לוחות זמנים. סימן מעודד.

וככה פחות או יותר עוברת לי תקופת הקורונה. בין פרודוקטיביות מטורפת לשעמום המחץ. יאללה, מתי חוזרים?

נ.ב
הילדים שלי חזרו אתמול למשפחתון וכבר יומיים שאני חי את החלום.