בר אלטרס משתתפת בימים אלו בתערוכה הקבוצתית "יסוד בודד", המתקיימת במרכז אדמונד דה רוטשילד שבתל אביב (אוצרת רולא ח׳ורי). היא בת 32, נולדה בקיבוץ עמיר שבצפון, מרגישה בבית בתל אביב ולומדת בימים אלו לחבב את ירושלים. היא מספרת שבילדותה למדה מוזיקה ואפילו ניגנה על פסנתר, קצת בגלל שהורים נורא דחפו, ואילו לחוגי הריקוד השונים הצטרפה בקטע חברתי. כשהחברות נשרו, בר נשארה והבינה שזהו בעצם המקום האמיתי שלה ליצור ולהיות בו. המחול הפך להיות כל עולמה.

בגיל 25 ,כשהיא בתקופה מאתגרת בחייה, נחשפה בר לזמרת פטי סמית' ומצאה במוזיקה מרפא, כמו מקום נקי לנשום בו. היא מתחילה ליצור תוך שהיא משלבת בין שני תחומי האמנות הללו ומחפשת איך המפגש שלה עם המחול והמוזיקה מייצר משהו חדש, אינטואטיבי, אמיתי, ויסרלי ורב חושי. כשהיא בת 29 בר מחליטה ללמוד מוזיקה ניסיונית ואמנות סאונד. "קיבלתי הרבה תגובות שהזהירו אותי מלהתפזר", היא משחזרת, "ודווקא אז נפל לי האסימון שבכלל להיפך; אני לא מתפזרת, אני מדייקת את המקום הרב תחומי שבי".

בתערוכה הנוכחית, שרובה ככולה אמנות פלסטית, אלטרס אינה מסתפקת בחיבור שלה בין מוזיקה למחול – חיבור בו לכל אחד מהתחומים השפעה על השני – אלא מייצרת בשטח נטוש מקום ללידה של גוף חדש שמחובר לאדמה ולשורשים מימים אחרים. היא מציגה שתי עבודות: האחת בשיתוף פעולה עם יסכה שקולניק, עבודת וידיאו פרפורמנס המציגה שתי ׳נשות רמקול׳ שכל אחת מהן היא חצי אישה וחצי מערכת סאונד ויחד מייצרות מדיום חדש, כזה שמצליח להוליד מאותה הנביעה יצירה מוזיקלית-מחולית באותו הגוף ומתוך אותה אינטואיציה.

העבודה השנייה נעשתה בשיתוף פעולה עם אלכס אפט; זוהי סדרת צילומים החושפת דמות אישה הנושאת סלע שטומן בחובו משא/מסע שלם, שכמו מבקש שזו תבחר מחדש איך לשאת אותו. אלו שתי עבודות שמשוחחות זו עם זו על התנועה שבין כובד לקלילות ועל הבחירה המחודשת בשורשים שלה בתקופת חייה הנוכחית.

בתערוכה "יסוד בודד" בחרה רולא ח'ורי עבודות המציעות להגדיר מחדש מה היא השתרשות, דרך היחסים בין גוף לבית ובין בסיס הבית לגבולותיו, תוך שהן פותחות אפשרויות לדרכים שיבודדו את המשא הכבד מבלי להיפטר ממנו. בהצלחה לכולנו עם זה.

התערוכה "יסוד בודד" פתוחה עד ה-21.11, מרכז אדמונד דה רוטשילד, רוטשילד 104

• ❤ תרבות
• אמנות ישראלית
• מחול
• תערוכה