אני עם הלהקה

סבב שאלות למוזיקאים ישראלים למודי חו"ל הוליד את התובנה שכל סיבוב עולמי הוא עולם ומלואו. החל מרמת העצמאות (אחד עשה לעצמו בוקינג מהלפטופ הפרטי, אחר נעזר בלייבל ישראלי, סוכן אנגלי וחברת בוקינג גרמנית), דרך הטריטוריה שמופיעים בה (האירופאים נוהגים לארח על חשבונם, האמריקאים יזרקו אתכם לרחוב), וכלה באופי וגיל הלהקה (הורים לילדים כנראה לא יגורו חודשיים בוואן). מעל כל ההבדלים מרחף סימן השאלה הגדול מכולם – התקציב. אמן שמגיע עם כיסים מלאים יכול להרשות לעצמו "ליצור" את הטור כמעט מאפס ולחיות כמו מלך. יתר בני התמותה ייאלצו לחלטר ולאלתר בדרך.

עם מי מדברים?

התעשייה המקומית התפתחה מאוד בתחום היצוא, ולייבלים צעירים ומוכווני חו"ל (אנובה מיוזיק למשל) הופכים למיומנים יותר בהפקת טורים. בנוסף, בישראל מתקיימים די הרבה אירועים שמכוונים החוצה (שואוקייסים למיניהם, "חשיפה בינלאומית"). באירועים האלה לא מספיק להלהיב את הקהל. אתם חייבים להגיע מוכנים. בררו מראש מי יגיע ובודדו את האנשים שאתם עשויים לעניין. קחו יוזמה וצרו איתם קשר לפני או אחרי ההופעה. לא מצאתם אף גורם שמוכן לשים עליכם כסף? הגישו בקשת תמיכה למשרד התרבות.

הטור הוא רק האמצעי

בשביל רוב המוזיקאים חלום סיבוב ההופעות בחו"ל הוא חלק בלתי נפרד מהשאיפות המקצועיות. זכרו שההופעות הן רק אמצעי בדרך למטרה גדולה יותר – חתימה בלייבל בינלאומי או צבירת חוויות לחיים. לפני שאורזים את המגברים כדאי להגדיר את נקודת הסיום.

באנו ללמוד

טור הוא חוויה לימודית של האמן בכל אספקט אפשרי – המוזיקה, ההופעה, המיומנות העסקית, בניית היחסים עם הקהל וההתמודדות עם כישלון והצלחה. כל חוויה בטור תשמש אתכם כאמנים בעתיד.

מצאו לעצמכם נישה

בניגוד לישראל, שבה כולם מכירים את כולם ועושים קצת מהכל, העולם נחלק לסצנות, תת סצנות, נישות, קבוצות שוליים וסתם תימהונים. חפשו את המקום שאליו תוכלו להתאים ומקדו בו את המאמצים. טייני פינגרז היא דוגמה ללהקה אנטי מיינסטרימית שמצאה קהל אוהד בסין ובטייוואן והתמסרה אליו. ולא, אנשים שאוהבים פולק־רוק עם מילים על אהבה ובדידות הם לא נישה.

טורילוקיישן

מצאתם נישה ואתם מתים לעוף מפה? שווה לשקול רילוקיישן. מובן שמומלץ לעבור למקום שמתאים לכם (סודה פאבריק נשמעו ברלינאים גם לפני שעזבו לשם). ראו הוזהרתם: רבים התחילו כלהקה עם שאיפות וגמרו כחבורת מלצרים עם שאכטה.

אתם לא הראשונים שיוצאים לטור

בימינו שום דבר כבר לא חדש לאיש. גם אם אתם מרגישים שזה פוגע לכם בתמימות של חוויית ה־on the road, שווה ליצור קשר עם אמנים דומים לכם שכבר הופיעו בחו"ל. בניגוד לעבר, מוזיקאים ישראלים בנכר הם כבר לא מצרך נדיר כל כך. אם באמת לא מצאתם שום תל אביבי עם להקה שייעץ לכם, תמיד תוכלו ליצור קשר עם אמנים זרים באינטרנט. היזהרו מפדופילים ומטאליסטים.

אל תשכחו לזכור הכל

כדאי לוודא שאחד מחברי הלהקה או הצוות מבצע מעקב אחר המקומות שאתם מופיעים בהם והאנשים שאתם פוגשים: מעריצים, מוזיקאים, אנשי תעשיית המוזיקה או בעלי מועדונים. אתם עומדים לפגוש הרבה מאוד אנשים בזמן קצר, ולא מן הנמנע שתהיו שיכורים ומסוממים בחלק ניכר ממנו. אל תתנו להזדמנויות לברוח רק כי שכחתם מה קרה אמש.

כסף זה לא הכל בחיים

בגדול, אם לא קוראים לכם אסף אבידן או סקאזי, אל תצפו להרוויח כסף גדול. באירופה קל יותר מהבחינה הזו, גם בזכות התרבות והמבנה של תעשיית המוזיקה המפרגנת, וגם הודות לקרבה לארץ ולעלויות הנמוכות יחסית. בארצות הברית המצב כבר מסובך הרבה יותר, ואם אתם רוצים לעשות טור באמריקה אתם צריכים להגיע מראש עם סכום גדול ולהיות מוכנים להפסיד אותו. ובכלל, אם לא הבנתם את זה עד עכשיו, אם אתם בעניין של לעשות קופה אתם במקצוע הלא נכון.

ריליס חזק + טור = הצלחה

למרות השינויים הרבים בתעשיית המוזיקה, גם היום נהוג לשלב את הטור עם מה שמכונה "ריליס" – הוצאה של מוזיקה חדשה: אלבום מלא, אי.פי, סינגל או קליפ – דיגיטליים כמובן. אם מערך השיווק שלכם פועל היטב (או שאתם סתם בני מזל), הריליס אמור לתרום להצלחת הסיבוב וההפך. ועדת חריגים המדוברת היא דוגמה לרצף קלאסי של ריליס חזק (האלבום "העולם אבד מזמן"), ביקורות מפרגנות (כמו באתר המוזיקה המפורסם pitchfork) והופעות גדולות (פרימוורה).

מצלמים רוקנרול: בואו להיות הצלמים של Time Out בפסטיבל Rockn'roller

כל הפרטים בטיים אאוט | בפייסבוק | באינסטגרם