אנרגיות מחודשות: בר הסימטא חזר אמש לפעילות

רכב נעצר בפינת הרחובות דיזנגוף וגורדון, אדם יוצא ממנו ושואל אם פה היה הפיגוע. כשעונים לו בחיוב, חברו מחנה את המכונית ושניהם ממהרים למקום כאילו מדובר באטרקציה תיירותית. האמת היא, שאין כאן שום דבר מיוחד שיצביע על מה שהתרחש במקום לפני שבוע. למתבונן מהצד זה נראה כמו בר טיפוסי בערב שישי חורפי ורק פינת הזיכרון המאולתרת, בצמוד לחנות הטבע אניס, מזכירה את שאירע.

"באנו במטרה לתמוך במקום לאחר הפיגוע, הרגשנו שאנחנו צריכות להיות פה וזה חשוב לנו". מספרות שיראל ונור, חברות בנות 20. לשיראל יש גם קשר אישי לאירוע, "אבא שלי הוא הבעלים של בית הקפה SIDE WALK שנמצא ממש בסמוך וגם נפגע מהירי, אחותי מילצרה שם באותו זמן שזה קרה". בין לגימה ללגימה מכוס היין הלבן שהזמינה היא מדברת על חיסולו של המחבל, אירוע שהתרחש כמה שעות לפני. "קיוויתי שזה יקרה. אני אדם שוחר שלום אבל את המחבל הזה רציתי שיחסלו".

בסמוך לתחנת האוטובוס שעד לפני כמה ימים עוד היתה מחוררת מכדורים עומד אחד הבעלים של הבר, סער גבע. אנשים ניגשים אליו, מחבקים ותומכים. "כולם היום באו בוייב מאוד שמח, הרמנו כוסית לזכר ההרוגים ולכבוד החיים, כולנו כאן כדי להיות שמחים למענם ולהמשיך את האג'נדה. עם ישראל חי".

למה החלטתם לפתוח דווקא היום?

"היו לנו הרבה מאוד דיונים על זה, זה לא פשוט. לא ידענו מתי זה יהיה מתאים לנו וגם לצוות. לפני יומיים ערכנו סוג של ערב התייחדות עם גיטרות ושירה ועכשיו אנחנו מנסים לחזור לשגרה. חזרנו לפעילות, חזרנו לנסות לעשות שמח והאמת שזה קצת מתחבר לזה שחיסלו את המחבל היום".

מה הרגשת כשנודע לך שהמחבל חוסל?

"זו איזושהי סגירת מעגל אבל עדיין התחושות הן אותן תחושות. אנחנו מנסים כמה שיותר להוציא את שמחת החיים שלנו החוצה כי זה מה שהחבר'ה היו רוצים".

בבר הסימטא מתוכננים כמה אירועים מיוחדים בעקבות הפיגוע אך לדבריו של גבע, מוקדם עדיין לקבוע מה בדיוק יהיה. "אנחנו נעשה אירוע מיוחד, אפילו שניים. אחד שיראה לעם ישראל ולעולם שאנחנו חזקים ולא ניתן לכופף אותנו, ואחד לזכר אלון ושמעון."

אל המצבה המאולתרת לזכר ההרוגים ממשיכים להגיע אנשים ולהדליק נרות. גבע מספר כי עדיין לא יודע מה יעשו עם הגל עד המאולתר.  "עד עכשיו לא יכולנו לגעת בזה, כל דבר פה הוא נורא קשה ורגיש", הוא מסביר.

הפחד משרת את השלטון

בחלקו הפנימי של הבר המצב שגרתי לחלוטין. כאן, בניגוד לרחוב, אין סקרנים אלא אנשים שרק באו לשתות משהו בערב שישי. על הבר יושב צעיר בשנות ה-20 המוקדמות לחייו. "באתי כדי לבקר חברים, מבחינתי הכל רגיל" הוא אומר. שני בחורים שיושבים ליד אחד השולחנות נראים מבסוטים. "היינו בארוחת ערב והחלטנו לבוא לשתות". עושה רושם שהם לא ממש רוצים לדבר על הפיגוע. "אם לא היה כאן את העניין הזה לפני שבוע אז כנראה שהיינו יושבים במקום אחר ולא היה לנו מושג שהמקום הזה קיים". אומר אחד מהם ומוסיף, "צריך לזכור דבר אחד חשוב, לעלות על אוטו ולנסוע על הכביש זה הרבה יותר מסוכן מלשבת בבר בת"א. אז פעם ב מגיע איזה משוגע שהתחרפן לו השכל. זה לא עושה את ת"א מסוכנת יותר". חיסול המחבל לא עושה עליו רושם, מבחינתו היה עדיף שישב בכלא. "בנאדם כזה צריך לשבת 60 שנה בכלא בתא של 4 מטר מרובע בלי יכולת לדבר עם אף אחד. זה עונש הרבה יותר גדול ממוות, למות במצב כזה זה לא ממש עונש. מי שיורה כדורים על הימ"מ והשב"כ מאדיר את השם שלו". חברו מתערב בשיחה ובוחר לבקר את התנהלות הממשלה. "ברגע שהפחד משרת את השלטון אנחנו בבעיה. צריך שתהיה כאן ממשלה שרוצה בטובת האזרחים ולא חבורה של בני זונות, משם אולי אפשר יהיה להתנהל בצורה מתוקנת. בתקופת רבין היו פיגועים ובסוף הימין לקח את השלטון, עכשיו שוב יש פיגועים וזה הזמן של השמאל לקחת את השלטון. אם ראש הממשלה מגן בדרך של הפחדה זה פשוט שלטון לא טוב".

בין פוליטיקה לסולידריות חברתית חזר בר הסימטא לפעול בשקט, לחגוג את החיים. וזו, כנראה הדרך הטובה ביותר לזכור.