"אני קוראת ללקוחות שלי 'גורים' כי יש לי כלפיהם אחריות לנצח"
גן טנא, 29, מקעקעת בסטודיו דיו, כבדת שמיעה, בזוגיות
מה מיוחד בשכונה שבה את גרה?
"עברתי לאחרונה לאזור כיכר רבין, בצד של בן גוריון. כל בוקר לקום ולצאת החוצה מעלה לי חיוך. יש משהו בכיכר שמזכיר לי שתל אביב שאנחנו רואים היום היא אותה תל אביב שכבר קיימת כל כך הרבה שנים. השכונה מרגישה כמו עיר קטנה בתוך עיר. היכולת להרגיש שאתה מקבל שקט בתוך המון רעש הופכת את המציאות אפשרית ובעיקר מעניינת".
מהי ההשראה לבחירה בתחום הקעקועים?
"אני מרגישה שהיה לי המון מזל וכמובן שזה דרש גם הרבה עבודה קשה. התחלתי כמעצבת, סיימתי לימודי תקשורת חזותית בשנקר ועבדתי בתחום. בפרויקט גמר קיבלתי תגובה די אקראית ממרצה שאמר לי 'אני חושב שאת יכולה להיות מקעקעת נהדרת, יש לך רגישות לפרטים'. באותו קיץ התחלתי לחפש מקום ללמוד בו ומצאתי מקום ברעננה אצל מורה מקסימה שנתנה לי את הבסיס, משם קיבלתי הזדמנות להתלמד בסטודיו קעקועיזם בפלורנטין".
מה מיוחד במערכת היחסים שלך עם המתקעקעים בעקבות החשיפה למוגבלות השמיעה?
"בהתחלה הייתי מאוד בחששות סביב נושא השמיעה, חששתי שלקוחות יראו את זה כמגבלה, ולעתים חששתי אפילו להסביר שאני לא שומעת היטב וצריך לדבר ברור, לאט ובעוצמות קול מסוימות, אבל הסיטואציה מחייבת לשתף די מהר ולרוב התגובה הראשונית היא חיוך ואפילו איזו מילה מחזקת".
האם קרה שקיבלת תגובה לא סבלנית בנוגע לזה מלקוחות?
"מעולם לא נתקלתי בתגובה שלילית על השמיעה שלי או על דרך ההתקשרות איתי. לקח לי זמן להבין שהשמיעה שלי היא לא מה שמגדיר אותי, היא לחלוטין חלק ממני ואני גם מרגישה שהעניין מוסיף המון ברובד האישי ביני לבין לקוחות, התקשורת איתם היא זו שגורמת לי לרצות לייצר עבורם את מה שיושב להם בראש באופן המדויק ביותר. הם באים לקראתי וכן דואגים לדבר ברור, להבין שיש קצב מסוים לדברים ושאני סך הכל בן אדם – אני חושבת שבגלל שהם מזהים אצלי את האותנטיות, השיחות ישר מתפתחות למקומות עמוקים יותר וכמובן התהליך מתבצע באמון מלא והדדי איתם".
אילו חוויות מיוחדות קורות לך בתחום הקעקועים?
"יש משהו מאוד חווייתי בלצייר על אנשים מדי יום, להבין מי הם ומה הם מביאים איתם. אני קוראת ללקוחות שלי 'גורים' כי משהו בעבודה מרגיש כאילו יש לי כלפיהם אחריות לנצח, כל אדם שעושה אצלי קעקוע כנראה יתפוס לי גם חתיכה מהלב. אני כל כך משתדלת לתת לכולם תחושה שאני יוצרת עבורם משהו אישי, הכל מצויר הרי על ידי, מהקעקוע הקטן ביותר אל הגדול ביותר".
מהו ה"אני מאמינה" שלך על תרבות הקעקועים בתל אביב?
"קעקועים היום, יותר מתמיד, מדברים על היכולת של כל אדם לשנות את גופו, להרים לעצמו, לתמוך באמנות, לייצר זיכרון או אפילו לעשות קלוז'ר עם סיפורים כואבים. זה בלתי אפשרי לנסות להגדיר תחום כל כך רחב, מתפתח ומלא ביוצרים מגוונים שלכל אחד ואחת יש אמירה אחרת. כל מי שעוסק באמנות היום הוא בר מזל, בעידן שכל המידע שאנחנו צריכים מונח לרגלנו וההשראות בלתי נגמרות. אנחנו ב־2019, מאוד קשה להמציא את הגלגל אבל אתה מחויב להוסיף את עצמך ותמיד לחדש, לייצר אמנות מקורית".
מה הכי תל אביבי בעינייך?
"לסיים יום עבודה, לפגוש את החבר בכיכר, להתחבק באהבה ולהחליט בספונטניות שהולכים לאכול קרפ עם נוטלה".