"מי יקרא למרוקאית בת 60 שגידלה שמונה ילדים פמיניסטית? בעיניי הן גיבורות"

כרמן אלמקייס, 38, בזוגיות, קולנוענית ומנהלת פרויקטים בתנועת אחותי. לאחר שנים של עבודה קשה השיח המזרחי ער, אבל בעיניה הדרך עוד ארוכה

כרמן אלמקייס (צילום: איליה מלניקוב)
כרמן אלמקייס (צילום: איליה מלניקוב)
4 ביולי 2017

 

שם: כרמן אלמקייס

גיל: 38

סטטוס: בזוגיות

תעסוקה: קולנוענית, ליצנית רפואית ומנהלת פרויקטים בתנועת אחותי

מאיפה את במקור ומתי הגעת לתל אביב?
"במקור אני מאשקלון. הגעתי לתל אביב בגיל 16 אחרי ששלחו אותי לבית ספר מקצועי ורציתי ללמוד אמנות, קולנוע ותיאטרון, זו הייתה המטרה שלי. אחר כך הספקתי לעזוב את העיר, לגור בטבריה, שוב באשקלון וגם בחו"ל. בסיבוב הנוכחי אני כאן במשל שבע שנים".

ספרי לי על הדירה הראשונה שלך.

"זו הייתה דירה בדיזנגוף 46, ממש מול הסנטר. גרתי בהתחלה עם אחותי הגדולה ובן זוגה, כשהם עזבו נכנסו שני שותפים אחרים. זו הייתה תקופה סוערת, בכל זאת, גיל 16־17. היום אני מחלקת את זמני בין דירת שותפים בשינקין ובין יפו, שם גרה זוגתי".

מהי תנועת אחותי?
"אחותי היא תנועה פמיניסטית מזרחית שנוסדה בשנת 2000 על ידי ויקי שירן ז"ל, שולה קשת ונשים נוספות שהרגישו שהן לא מוצאות את עצמן ב'כללים הברורים' של הפמיניזם. היה לפמיניזם צבע ברור מאוד שהן לא הצליחו להשתייך אליו. ה'פמיניזם השחור' מוגדר בצורה שונה מההגדרה הרגילה של פמיניזם. מבחינתנו גם דיירות דיור ציבורי שנאבקות על הבית שלהן הן פמיניסטיות. מי יקרא למרוקאית בת 60 שגידלה שמונה ילדים פמיניסטית? בעיניי הן גיבורות".

יש תחושה שהשיח המזרחי ער מאוד בשנים האחרונות.
"עבדנו קשה מאוד במשך שנים בשביל להגיע לרגע הזה. גם שרת התרבות מירי רגב לקחה מתוך הדוחות שאנחנו כתבנו סעיפים שצריך לעבוד עליהם, כגון קריטריונים שצריך לשנות, הנגשת התרבות לפריפריה וכו'. הצטרפתי לקוליאציית לבי במזרח שמטרתה לפעול למען התרבות המזרחית, מתוך ידיעה שזה מה שצריך לעשות. צריך לפעול שתהיה חלוקה הגיונית של משאבי התרבות. יש פה מאבק על תקציבים, על כסף ועל כוח, ויש מי שלא רוצה לשחרר, כמו כל דבר. בקרוב נדע אם השינויים שעשתה השרה אכן הועילו".

עד כמה תל אביב פתוחה למאבק המזרחי בעינייך?
"פה יש תחושה שהכל בסדר, שיש תקציבים והתרבות פורחת. אני לא רוצה להכליל את כל העיר, אבל אני לא יודעת עד כמה המושכים בחוטים מגדילים את הראש וחושבים מעבר. לפעמים אני מסתכלת על אנשים מזרחים שמצליחים ופתאום לא מדברים על הדברים האלה, ואני אומרת: אסור אף פעם לשכוח את מי שנשאר מאחור, את אלה שהדרך שלהם קצת יותר קשה".

מה הדבר הכי תל אביבי בעינייך?
"הגגות".