"הייתי עוסקת באמנות, עיצוב והוראה גם בלי תמורה כספית"

המעצבת המוערכת, שהמותג על שמה הפך למוביל אופנה בעיר, מספרת על תל אביב ועל תהליך היצירה. לארה רוסנובסקי היא אחת מהאנשים שעושים את העיר

המעצבת לארה רוסנובסקי (צילום: איליה מלניקוב)
המעצבת לארה רוסנובסקי (צילום: איליה מלניקוב)

סטטוס

נשואה + ילדה

תעסוקה

אמנית, מעצבת אופנה, מורה

מאיפה את במקור ומתי הגעת לתל אביב?

"ממוסקבה, עליתי לארץ בשנת 1974, בגיל 7. לעיר הגעתי כשהייתי בת 12. גרנו בשדרות בן גוריון ולמדתי בגימנסיה הרצליה".

ספרי על הדירה הראשונה שלך בעיר.

"הדירה הראשונה הייתה דירה שירשתי מסבא שלי, בגיל 18. בשביל לעשות אותה באמת שלי צבעתי את כולה בשחור – כולל התקרה. זה שיקף כנראה את הלך הרוח שהייתי בו באותה תקופה".

מה הביא אותך לעבוד בתחום שאת עובדת בו?

"המקצוע בחר בי. אני זוכרת את עצמי עושה מוצרים אקסטרווגנטיים מעור כמו תיקים וחגורות במהלך כל התיכון. היה ברור לי, להורים שלי ולמורים שלי שזה מה שאני אעשה. הייתי צריכה לבחור בין הכינור שניגנתי בו כחלק מהחינוך הסובייטי לבין האמנות. הכינור הפסיד".

תחום העיסוק הזה מגדיר אותך?

"הייתי עוסקת באמנות, עיצוב והוראה גם בלי תמורה כספית. התחום לא מגדיר אותי כי אני מגדירה את התחום. זה הכלים, זה ההמשך של לארה החוצה, הגשר שלי לעולם. הדרך היחידה שלי להיות בקשר עם העולם היא יצירה. אני יכולה גם לכתוב סיפורים קצרים, זה לא משנה, העיקר ליצור".

מתוך קולקציית הקיץ של לארה רוסנובסקי. צילום: ליה גולדמן
מתוך קולקציית הקיץ של לארה רוסנובסקי. צילום: ליה גולדמן

מה הדבר הכי חדש שאת עובדת עליו?

"אני עובדת על תערוכת ציורים שתיפתח באוקטובר, אני לא יכולה עוד להסגיר פרטים אבל אפשר לומר שיהיה מעניין מאוד".

את מרגישה שאת שונה בנוף העירוני?

"תל אביב מורכבת מהרבה אינדיבידואלים אז אי אפשר להגיד שונה בנוף. אני מבטאת את הרוח הזו של העיר. אין מקום אחר בישראל שמאפשר לאינדיבידואל לבוא לידי ביטוי כמו פה. זו סביבה מוגנת להיות שונה בה".

איך הקהל התל אביבי שונה מקהלים אחרים?

"הם יותר מעזים, יותר פתוחים, באים בקשר עם העולם. הדגש שלהם הוא על מקוריות ואיכות והם פחות מושפעים מהקבוצה. יש פה יותר צמא לאינפורמציה ותרבות".

מה הסוד התל אביבי שלך?

"יפו בכלל ושוק הפשפשים בפרט. הסטודיו והחנות שלי כאן, וזה המקום שהכי מבטא אותי. אני אוהבת את האקלקטיות שיש ליפו את העובדה שיש שם זיכרון, שזה לא מקום חדש וסטרילי. הכל מתערבב פה – זול ויקר, חדש וישן, מוסלמים, יהודים ונוצרים. יש בה הרבה מסתורין. ליפו אין התחלה וסוף, היא כמו תיבת מטמון".

מה מפחיד אותך?

"לא להיות מובנת. חשוב לי ליצור קשר עם אנשים, לא להיות ווירדו מדי".

מה עושה אותך מאושרת?

"כשאני ממציאה משהו, מביאה לידי ביטוי מוחשי רעיון חדש".