"אין לי עונה אהובה. אני אוהב כשנגמרת הסחורה ואני יכול לנוח"

כמה שנים אתה גר בתל אביב?
"מאז שעליתי מטורקיה בשנת 1959. אחרי העלייה גרנו בזיכרון יעקב ואחרי זה גרנו בשכונת התקווה. האשכנזים הכניסו אותנו לתוך גטו, שיהיו רק הספרדים שם והאשכנזים יהיו במרכז תל אביב וצפון תל אביב, לא הייתה אינטגרציה. זרקו אותנו במעברה של זיכרון יעקב ואחרי זה אימא שלי אמרה בספרדית 'איפה שמסתפר הכלב אין פרנסה'".

אתה כל הזמן צועק, עד כדי כך שאנשים חושבים שאתה כל הזמן עצבני".
"אני לא עצבני ולא כואב לי הגרון. זה רגיל, זה ספידי גונזלס".

איך נראתה החנות הראשונה שלך בכפר גלעדי?
"הייתי ברחוב כפר גלעדי 33, בשנת 1979. בעבר מכרתי נטו מכשירי כתיבה, דברי יום הולדת וצעצועים. היום אני מתעסק בכל העונות, מכריסמס עד כריסמס. כל מה שיש: אירוויזיון, מונדיאל, מידברן, ים וקישוטים כל השנה".

מהם הטיפים שלך לאנשי עסקים?
"לא נותנים את תפקיד הקופה לאף אדם זר, לא מצלמות ולא שום דבר יעזרו. גם לא נותנים את המפתחות של המחסנים לאף אחד חוץ ממשפחה. אם הוא יגנוב הוא יגנוב מעצמו".

אז לא מועסקים פה עובדים חוץ ממשפחה?
"לא, כי לא רציתי להגיד 'תעשה ככה, תעשה ככה', כבר אני הייתי עושה את זה. אני מקצר את התהליכים".

מה העונה האהובה עלייך?
"אף אחד, אני אוהב כשנגמרת הסחורה ואני יכול לנוח".

אבל היא לא נגמרת לעולם, לא?
"לא רק שהיא לא נגמרת לעולם, אנחנו גם באמצע השנה את התחפושות לפורים. זה הולך למחסנים ורושמים על זה מה יש".

מהי התחפושת שנראה הכי הרבה ברחובות השנה?
"תחפושת של 'בית הנייר'".

ומהי התחפושת שאתה הכי אוהב?
"שום דבר, את עצמי אני לא אוהב".

מה מיוחד בשכונה הזאת?
"קודם כל זה לא הצפון הפלצני. בדרום זה כל האנשים הרציניים, אנשים בגובה העיניים. אפילו שיהיה אדם שיש לו 500 מיליון ואחד שלא תהיה לו לירה – אני מתנהג איתו אותו דבר".

מה הכי תל אביבי בעיניך?
"חיים 24 שעות, שבעה ימים בשבוע. זה כל הזמן חי. ב־12 בלילה נהפך פה לבתי קפה, ברים, מסעדות ודיסקוטקים".