"הראסטות מאפיינות את תל אביב החופשית, שבה אפשר לעשות מה שבא לך"

שם מלא: ניה טסטא

גיל: 37

סטטוס: נשואה + 4

עיסוק: יוצרת ומעצבת שיער בסגנון אורבני אפריקאי, מייסדת ובעלים של קונדלראסטה

מתי התחלת לקלוע צמות וראסטות ומאין ההשראה?
"בילדות קלעתי צמות למשפחה וחברים בשכונה, זה היה טבעי. כנערה למדתי בפנימייה ושם הרגשתי את ההתלהבות מצד החברות והמדריכות, הן היו כל כך מרוצות מהמראה שלהן והבנתי שאני יודעת לעשות משהו טוב שעושה טוב לאחרים. גיליתי שיש לי יכולות גבוהות בידיים והיצירתיות זרמה. אחרי הצבא התחלתי את הדרך בדוכן באילת, ומשם לחברת הפקות ארצית ולקוחות פרטיים וגם לכל הפסטיבלים הגדולים בארץ. כשהתחלתי – בשנות ה־90, תחילת האלפיים – לא הייתה מודעות לצמות. כשהגיעה העלייה מאתיופיה התחילה חשיפה אבל חשבו שזה מתאים רק לאוכלוסייה האתיופית. ידעתי שזה פספוס, הרגשתי חובה להטמיע את התרבות שלי בתוך החוויה הישראלית. בשנת 2007 פתחתי את המספרה הראשונה שלי ברחוב קינג ג'ורג' ומאז גם עוד סניפים, וגם התחלתי לייצר ראסטות סינטטיות למכירה. יותר משני עשורים אני מרגישה חלק משמעותי בתרבות השיער האפריקאית".

למה הבחירה להתמקם ברחוב קינג' גורג'?
"זה מרכז תל אביב והרחוב המקשר בין שינקין לבין דיזנגוף סנטר, אין מישהו שמגיע לתל אביב ולא יעבור ברחוב הזה. זה גם רחוב שבו אף אחד לא מסתכל על איך אתה מתלבש ואיך אתה נראה. הייתה אז תחושה של חופש ברחוב, הרבה חבר'ה צעירים שחזרו מטיולים בעולם. חנויות אופנה היו מיוחדות, בתי קפה, רחוב שינקין היה וואו. אישית רציתי שיהיה לקהל נוח להגיע אליי בלי תחושת השונות. ההפך, אצלי כולם היו שונים וזה מה שהכי מחבר בין כולם".

מה מאפיין את תרבות הראסטות בתל אביב?
"אם פעם הן היו ממקום מחתרתי, מעט שונה בחברה, כמו לקוחות שחזרו מהודו בסוף שנות ה־90, היום אני יוצרת ראסטות לאנשים שטסים להודו או לבני נוער שנהנים ללכת לבית ספר עם ראסטות. הראסטות מאפיינות את תל אביב הכי אמיתית, חופשית, של לעשות מה שבא לך ואף אחד לא יגיד לך משהו. פעם לא היה כזה דבר כי הראסטות היו סמל לסמים, הזנחה או כינים, שזה כמובן שטויות. כחלק מהחזון ועמוד התווך שלי אפשר להגיד שהיסודות שאיתם גדלתי הם שראסטות זה דבר נקי, דבר יפה, ומי שרוצה ראסטות ממש יפות חייב להגיע אליי. את האנרגיות של הראסטות אפשר להרגיש רק מלעמוד ליד הלקוחות שלי".

יש לקוחות שאחרי שהתחלתם בתהליך הראסטות התחרטו?
"בטח שיש, לא חסר. בדרך כלל זה נרגע להם אחרי שלושה־ארבעה שבועות והם מתחברים לזה. יש גם מצבים שאנשים בונים ראסטות ולאחר תקופה קצרה מאוד פשוט מורידים אותן. אפשר גם לפרום אותן ואין צורך לגזור את השיער".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"ההרגשה של החופש. יש קטע בתל אביב של הרבה בתי קפה בכל מקום, לא רק ברחובות ראשיים אלא מתחת לכל בניין. לראות אנשים יושבים בבתי קפה זה נותן הרגשה של בילוי, אפילו שאת בדרך לעבודה; וכמובן חוף הים, תמיד כיף לעבור ולראות אותו, הוא מחזיר אותי לימים של תחילת חיי בעבודה על טיילת אילת. עם כל העבודה, הים מעניק מרחב וחופש".