"בטניס אתה לבד. זה מחזק את היכולת שלך להתמודד עם משברים תמידיים"

צחי רודיק, 36, נשוי + 1, מאמן טניס במועדון הפועל תל אביב. מספר על היתרונות של הלבדות בספורט הזה ומה דעתו על מצב הטניס בארץ

צחי רודיק (צילום: איליה מלניקוב)
צחי רודיק (צילום: איליה מלניקוב)
9 באוגוסט 2018

שם: צחי רודיק

גיל: 36

סטטוס: נשוי + 1

עיסוק: מאמן טניס במועדון הפועל תל אביב

מתי ומאיפה הגעת לתל אביב?
"נולדתי בבת ים וגדלתי בראש העין, אבל בתכלס את רוב הילדות שלי העברתי כמתאמן בהפועל תל אביב עם שלמה צורף האגדי. התחלתי לשחק בגיל 6, כי ההורים שלי היו בענייני טניס אז יצא שהייתי במגרשים. בשנת 2005 עברתי באופן רשמי לתל אביב. הייתה לי דירת שלושה חדרים בבן יהודה־גורדון שהייתה ארכיון של בנק".

איך הגעת לעיסוק שלך? מה השאיר אותך בו לאורך השנים?
"כשהייתי שחקן תחרותי בילדות ובנערות דורגתי במקומות הראשונים בארץ. כשהשתחררתי מהצבא חיפשתי במה להתעסק והיה לי הכי טבעי ללכת לטניס. אני נהנה היום לראות את ההשפעה המטורפת שיש לספורט הזה על חיים של אנשים. בטניס אתה מאוד לבד ואני חושב שזה מחזק אותך כאדם. מחזק את היכולת להתמודד עם משברים תמידיים במשחק ולהרים את עצמך למעלה".

מי מגיע אליכם להתאמן? האם צריך איזשהו רקע קודם?
"טניס מושך אנשים מכל הגילים והגיל משפיע על הרמה הנלמדת וכמובן גם על אם יהיה אופק מקצועי. אני עובד בעיקר עם חבר'ה מגיל 6 עד 20, זה הטווח. זה ענף ייחודי לאור העובדה שגם בגיל 40 אפשר להתעורר בבוקר בהיר אחד ולהחליט שרוצים ללמוד את זה. אני חושב שיתרון נוסף זו העובדה שלא צריך רמת כושר גבוהה מלכתחילה, אלא בעיקר רצון והתמדה בשלב הראשוני".

טניס מצטייר לפעמים כענף יוקרתי שנגיש רק לשכבות מסוימות באוכלוסייה. זו עדיין המציאות?
"בגדול מדובר בענף שמצריך השקעה וגב כלכלי, אבל יש הבחנה בין עיסוק מקצועי ותחרותי לעיסוק בשעות הפנאי. אם מדובר בחוג זה אולי יעלה קצת יותר מחוג כדורגל, אבל זה כן נגיש. מי שמכוון לתחרותיות יצטרך להשקיע הרבה יותר. אני חושב שהחיים היקרים של שחקן טניס גורמים להרבה אנשים ליפול בדרך; קשה להתמודד עם הלחץ כשידוע שהושקעו בך אלפי שקלים".

מה מעמדו של הטניס בארץ?
"זה משתנה. בעיקרון אני חושב שטניס עדיין לא מקבל את הכבוד הראוי לו בתרבות שלנו. ברמה הפרקטית אין הרבה אנשים שחוו אותו בעצמם כי אי אפשר פשוט לצאת לשחק במגרש עם החבר'ה. זה גם ספורט קשה לצפייה – המשחקים ארוכים ומצריכים הבנה. 'משעמם' כביכול. זה לא כדורגל. אני כן יכול לומר שבתקופת השיא של שחר פאר הייתה נהירה ענקית של ילדות שקיבלו ממנה השראה. עכשיו זה בירידה".

מה הדבר הכי תל אביבי בעיניך?
"להסתובב עם הילדים בשעות היום במקומות שמבלים בהם בלילה".