למה אין מספיק נשים בענף הפרסום?

נשים ממשיכות להיות מודרות מענף הפרסום, גם אם לא באופן רשמי. אימהות? לכו חפשו עבודה אחרת, או בייביסיטר

9 ביוני 2015

"אין נשים עם מוניטין ארצי בתחום הפרסום ובעיניי זה מזעזע", אומרת חנה רדו, סמנכ"לית תפעול במקאן תל אביב ויו"ר מקאן וואלי שבמצפה רמון. גם קרן קיי, שותפה במשרד הפרסום KDA – וכמו רדו, בעלת ותק של שנים רבות בענף – מתארת תמונה עגומה במיוחד: לא של התקדמות ואפילו לא של דריכה במקום אלא של נסיגה.

"המשרד האחרון שעבדתי בו, לפני שפתחתי את KDA, היה גלר־נסיס, שהפך מאז לרפובליסיס ישראל", אומרת קיי. "גלר ונסיס היו השמות על הדלת, אבל הייתה שותפה נוספת, אישה, ששימשה כסמנכ"לית אסטרטגיה. היינו שתי מנהלות קריאייטיב. תסתכל היום על רפובליסיס ותראה שאין לכך זכר: מנכ"ל גבר, סמנכ"לי לקוחות גברים, סמנכ"ל אסטרטגיה גבר. אני בטוחה שיקראו את הדברים האלה גברים ונשים במשרדים ויגידו אה, אבל אצלנו… כך או כך, זו דוגמה למשרד שבו פשוט נמחקה השדרה הניהולית הנשית".

ומי אשם? "אנשים עבדו תמיד קשה מאוד, אבל עולם הפרסום פשוט לא היה כל כך הייטקיסטי", אומרת רדו. "ב־1994 הפרסום החל לעבור מהעיתונות לטלוויזיה והעולם עוד היה פחות מהיר וזריז. מודעה לעיתון אפשר היה לעשות תוך 24 שעות והכל היה בסדר. היום אנחנו מכינים קמפיינים שלמים, כולל טלוויזיה ואינטרנט, ב־24 שעות. משרדי הפרסום ומקומות עבודה אחרים לא הכינו את עצמם לעולם עבודה שיש בו נשים אימהות. השליטים של עולם הפרסום הם גברים.

"היה לנו לקוח במקאן שהתעקש לקיים פגישות בתשע בערב. זה נשמע הגיוני? גבר או אישה, זה לא אנושי בכלל. להגיע הביתה בשמונה בערב ואז לחזור בתשע כי הלקוח מתעקש? זה פשוט להגיד: אימהות, עופו לי מהעיניים. גברים נורא אוהבים לעבוד עם גברים וממש לא מפריע להם שאין שם נשים. אלוהים יודע מה יהיה עם הבנות שלהם, כנראה יהיו עקרות בית מושלמות אם העולם לא ישתנה".

ועד כמה הדבר מחלחל מטה, לתוך הקמפיינים עצמם? דווקא כאן נראה שהשינוי בציבור הרחב משפיע יותר.

"אני יכולה להשפיע על מה שאני יכולה להשפיע עליו", מספרת רדו. "אם יהיה פה קמפיין להונדה, לא רק גבר ינהג במכונית. אני מעירה ומעירה כל הזמן, בכל ישיבה אני חוזרת על אותן מנטרות. אנחנו עם היד על הדופק. הצרכנים יצרו תגובת נגד, ופרסומות פוגעניות הן דבר שפשוט לא שווה להתמודד איתו. הקהל לא מאפשר להציג אותן יותר, הוא מיד מוחה, מיד יש דיבור רע ברשת. הלקוח לא רוצה שיקראו לו שוביניסט, כי אז נשים לא יקנו".

רדו וקיי כואבות במיוחד את תופעת חוסר השוויון בכנסים של המקצוע (הקיים כמובן גם בכנסים בתחומים אחרים). "כשיש אפס דוברות, נשים רק יושבות בקהל ומקשיבות לגברים, וזה יוצר במשרדים תחושה שמול גברים צריך לשים גברים", אומרת קיי. "אני הייתי בהרבה שיחות כאלה בעבר: מי צריך להגיע לפגישה בחדר? מול לקוח גבר צריך להביא איזה גבר".

זה הדיבור הגלוי או שזה הסאבטקסט?

"לא, פשוט ככה. אין שום תרבות של מבוכה בעניין".

במילים אחרות, גם בענף שהוא תחרותי אבל לא צמח מתוך הגטו ההיי־טקי, אף אחד לא מתכוון לעשות חיים קלים לנשים קרייריסטיות.