אביב הגיע, ציפרלקס בא

*
החיים הם כמו מתנות לחג – אף אחד לא צריך את זה, אבל לא נעים להחזיר (מימרה יהודית עתיקה. כמה עתיקה? אולי אפילו מלפני שנה. ויש נזיפה:)

*
לא, לא, אל תעמידו פנים! לפני שנה זה נחשב עתיק. אתם הרי לא זוכרים מה היה לפני שבוע, מרוב נתניהו וקניות לחג. ויש הבהרה:)

*
נתניהו לחוד, וקניות לחג לחוד. כולנו מקווים (ויש מתנה מושלמת לפסח:)

*
זאת מתנה מושלמת לפסח, אם הוא אוהב ספרים. כי יש אנשים שלא אוהבים ספרים, אז יש לנו גם לא-ספרים (מוכרת בסטימצקי, מנסה לשכנע לקוחה לקנות שוברים לחג. ולהלן תשובת הלקוחה:)

*
לא יודעת. אני פעם קיבלתי ספר מתנה לחג, ולא קראתי אותו שנה, ואז כשבאתי לקרוא אותו הוא לא היה (והמוכרת ניסתה להבין מה הוא לא היה: לא היה טוב? לא היה מה שחשבה? לא היה קיים יותר? אבל מבטה השואל נשאר תלוי ועומד באוויר, והלקוחה רק המשיכה להנהן בעצב מסויים, ואמרה: "ככה זה. ככה זה." והלכה. יש אנשים שפסח פשוט לא בשבילם)

*
אנשים אומרים לי, למה זה לא כמו באינטרנט? אז אני אומר להם: תגידו תודה שזה לא כמו בשואה.
צריך פרופורציות, כוס אמא שלכם (מרציאנו)

*
בשכונתנו היה נהוג שלקראת כל פסח, היו הרב האשכנזי והרב הספרדי עוברים שלובי ידיים ברחוב הראשי, ואומרים שחייבים לתת לכל ילד מה שהוא מבקש לאפיקומן. לימים התברר שהיתה זו מזימה אשכנזית: מכיון שלספרדים היו הרבה יותר ילדים, הם היו מוציאים הרבה יותר על אפיקומנים, מה שלא השאיר להם מספיק כסף בהמשך השנה למסטיק בזוקה, מה שהסליל אותם למסטיק עגול ענק וקשה שכל לעיסה שלו דופקת מאות תאי מוח. לא, עוד לא היה על זה סדרה של רון כחלילי, אבל זה בדרך (מתוך "חיים ומוות ביד אליהו", גירסת הפודאקסט)

*
הייתי יוצאת איתו אבל הוא לא שומר כשרות. אבל הוא כן שומר נידה. אז יש איפה ואיפה. הוא גם קצת נמוך (חיילת אחת בטלפון. כלומר, היא אמרה את זה בטלפון. החיילת עצמה היתה באוטובוס)

*
– עשית קרוס על הפרה?
– לא אדוני, זאת היתה פרה פתוחה
(א.פ.הרברט, שופט אמריקאי, נזכר במקרה בו אדם ניסה לכתוב צ'ק על פרה)

*
שמעתי, בני, שאתה רוצה להיות סופר. שמא תחשוב על אשתך המסכנה? אתה תשב בבית כל היום לבוש חלוק, תשתה אינספור כוסות תה, ונפשך עגמומית מכובד המלים. עדיף בהרבה שתהיה עורך דין. זה הדבר הנפלא בעולם המשפט: הוא מוציא אותך מהבית (קליפורד מורטימר, עורך דין ואביו של ג'ון מורטימר – הסופר שיצר את דמותו המופלאה של הוראס רמפול, הפרקליט השתיין)

*
אז רצתי לטקסי וצעקתי "לפריז!"
והוא לחץ על הצופר ונתן גז
וכל הדרך חזרה עד שנגמר לי הכסף
שיקשקנו ושיקשקנו ושיקשקנו ושיקשקנו
ושיקשקנו
ושיקשקנו ושיקשקנו –
ובסוף שלחנו מברק (וו.סי. סלר, "איך העברתי את החדשות הטובות מגנט לפריז")

*
אני לא רעב, אני לא צמא. אני לא רוצה סקס, אני לא רוצה כסף, אני לא רוצה לנצח את הרוסים במירוץ החימוש, אני לא רוצה משפחה, אני לא רוצה אהבה, אני אפילו לא רוצה לפרוש מהעולם ולחיות בפשטות מתחת לעץ בודד. אפילו הארה, תודה רבה, אני לא רוצה. מה שכן, אני מת לסיגריה (קבצן בפריז, בנאום שהמלווה שלי טרחה לתרגם רק אחרי שהאיש הלך לדרכו. ולעומת זאת, מהצד השני של התעלה:)

*
יש לך כסף לסיגריה? לא, תודה רבה, אני לא צריך סיגריה. לא כזאת שמעשנים, בכל אופן. אני צריך סיגריה ששותים, אם אדוני מבין (הומלס קבוע וחביב מול בית מלון בארלס קורט, לונדון, 1996)