די לכפייה החדשותית

אני מודה – אני קיצונית בעניין הזה. כמי שעבדה בשני ערוצי חדשות, תמיד עם האצבע על הדופק, יודעת מה קרה למי, מתי ולמה – ההתפכחות שלי בנושא היא ממש כמו חזרה בתשובה: אני ראיתי את האור ואני לא מבינה איך אחרים ממשיכים לחיות בחושך ולצרוך בשקיקה את החדשות.

מבחינתי – כפי שיעידו הבמביני שלי, שצורחים בבהלה "חדשות!" עת נשמע הצפצוף הראשון – חדשות זה רעל. רעל שמקפידים לטפטף לנו לווריד בכל שעה עגולה, כאילו הם סיננו את הדברים הכי נוראים שקרו בעולם כולו (!) כדי להאכיל אותנו בחרא המזוקק שצף למעלה. מטריף אותי לשמוע איך הם מתענגים על תיאורי גילוי עריות כאילו היו "סיפורי הנעל האדומה", מייחצנים כל פגיעה בראש (עדיף חנק) של ילדים (עדיף קטנים); ובגדול – מבליטים כל ניצוץ של משהו זוועתי שקרה גם אם אין לו שום, אבל שום, ערך חדשותי (מה בדיוק אני צריכה לעשות עם אינפורמציה על הריונית שטבעה באמבטיה?). ואנחנו בולעים ומבקשים עוד.

מאז שהתחזקתי ונגמלתי, השתדרגו חיי פלאים. אבל אז זה הופיע והיה קשה לפספס: על בניין וואלה! המשתפץ נוסף מסך אלקטרוני, ורצות עליו כותרות באותיות קידוש זוועה של כל מה שמחריד. מדגם מקרי: "נשותיו של גואל רצון עותרות נגד זיכויו מסעיף עבדות" (שזה מצוין, אבל עכשיו גואל רצון ילווה אותי כל היום); "אישום נגד תושב שועפט שניסה לאנוס אזרחית זרה בירושלים" (יאמי, גם לאנוס, גם אזרחית זרה); "חשד: חמישה צעירים גנבו ממוסדות חינוך ציוד בשווי אלפי שקלים" (וזה הזמן לצקצק בלשון על הנוער המידרדר אף שמדובר בחמישה כאלה ובחשד בלבד) ועוד ועוד.

וואלה? צילום: דניאלה דורון

אלה שמתעקשים להרוס לעצמם את היום יכולים להתעדכן בכל החרא הנפלא הזה בהומפייג' של האתר, אבל מה עם מי שסתם הולך ברחוב? למה אני צריכה לשבת בקסטל, כשהמילים "הטרדה מינית" ו"שוחד" הורסות לי את ההפוך של הבוקר? למה אני אצטרך להסביר לילד שהתחיל לקרוא מה זה "אונס"? ו"טבח"?

מוואלה! נמסר בתגובה שתפקידה של חברת חדשות מובילה כמו וואלה! ניוז הוא לספק כותרות חדשותיות, ואי לכך זה מה שהיא משדרת.

אז כל שנותר לי לעשות הוא לנשום עמוק ולהסיט את המבט, או לקוות שהמבזקן שלהם ייקח בכל בוקר את ה־Happy Pill ויגיש לנו את החדשות הנעימות של אותו יום. וואלה! למה לא בעצם?