האיום האיראני – מה איתו באמת?

*
מכרה שלי פגשה בניו יורק את דונלד טראמפ. היא נישקה אותו לשלום, וכמנהג המקום שמה את ידה על צווארו תוך כדי הנשיקה. אלא שטראמפ משתמש בטונות של לכה לשיער, והיד שלה פשוט נדבקה. היא בקושי הצליחה להסיר אותה מצווארו (מרי צ'מברליין, מומחית לנימוסים והליכות, אי שם בניינטיז)

*
סינים – אין להם מודעות בכלל לקיפוח המזרחי. הם פשוט לא יודעים את זה. הם לא יגיעו לכלום (פעיל חברתי)

*
האח הגדול של "קשת" היה ריב של זונות טרנסג'נדריות בשתיים בלילה בתחנה מרכזית. האח הגדול של "רשת" זה לעשות שבת עם הזונות האלה, כולל קידוש וחמין (מישהו למישהי בבית קפה ברמת החי"ל, שזה בדיוק המקום לשמוע ניתוחים תרבותיים מהסוג הזה, אם אתם מעוניינים)

*
הדברים היו פשוטים יותר, אז: פחות כסף, ללא מכשירים אלקטרוניים, מעט מאוד אופנה שחייבים ללבוש, ולאף אחד לא היתה חברה. שום דבר שיסיח את הדעת מחובתנו כבני אדם וכבנים צייתנים, שהיתה ללמוד, לעבור את הבחינות, להשתמש בתעודות שקיבלנו כדי למצוא עבודה, ואז להרכיב לעצמנו אורח חיים שיהיה מעט יותר עשיר מזה של הורינו, אך לא באופן מאיים; הם יהיו מרוצים, כמובן, בעודם מתלוננים בינם לבין עצמם שהדור שלנו מפונק, שכאשר הם היו צעירים הכל היה פשוט יותר, ולכן נעלה יותר (ג'וליאן בארנס)

*
אני מגיע למשרד בבוקר, תובע את ברק אובמה, והולך הביתה (גרג אבוט, מושל טקסס)

*
הייתי עושה שני ילדים כמו שאת רוצה, אמרתי לאמא שלי; והייתי הולכת לעבוד בהייטק כמו שאת רוצה, אמרתי לאמא שלי; והייתי מתחתנת עם קובי שהוא מנהל סניף ראש העין של בנק לאומי כמו שאת רוצה, אמרתי לאמא שלי; ואפילו הייתי מורידה שפם כמו שאת רוצה כי את חושבת שזה יביא לי חתן שווה ערך לקובי מנהל סניף ראש העין, אמרתי לאמא שלי; אבל עם כל האיום האיראני הזה, שנמשך ונמשך ונמשך כמו סרט של מוחמלבף אבל עם טילים, אז למה לא פשוט לקחת סמים ולשמוע רייסקינדר כל הלילה ולהזדיין עם השכנה שלי שגם היא בודדה כמוני?
אז אמא שלי אמרה לי: כל כך רציתי בן (מתוך: "מונולוגים מתל אביב הכבושה", מחזה שמירי רגב לא אישרה כי היו בו מילים, ומילים – כידוע – נתמכות על ידי הקרן החדשה)

*
אל תתייחס לביקורת, בכלל. אל תתעלם ממנה אפילו (סאם גולדווין)

*
הברבורים זה האשכנזים של האגמים. גם לבנים, גם מתנשאים, וגם התקשורת עושה מהם מי יודע מה. אני שונא אותם (יהודה ברבורי, מסעדן. והוא מרחיב:)

*
בגלל זה פתחתי את מסעדת "ברבורי" בשכונת התקווה, כי אם יהודה אווזי ששונא אווזים הצליח ככה לדפוק אותם, אז למה לא אני, שאני לא פחות ממנו שונא את החיות שמהם אני לוקח את הכבד? אבל אנשים לא רצו לאכול.
למה?
בגלל התשקורת האשכנזית, ששטפה להם את המוח שברבורים זה משהו קדוש.
וגם בגלל שחשבו ש"ברבורי" זה שם של בר שמגישים בו דגי בורי. וכשראו שזה לא ככה לא נשארו אפילו לסלטים מנה ראשונה שלי. סלט עיני ברבורים, למשל. דליקטס. לא רצו לטעום אפילו (ויש לו ניבוי:)

*
אין מה לעשות, בסוף הברבורים ינצחו. אתם תראו. אבי גבאי יהיה ראש ממשלה, והברבורים יחזרו לשלוט. אל תקראו לי יהודה ברבורי אם זה לא יהיה ככה.
תקראו לי…
לא יודע. משהו אחר (יהודה ברבורי. ועוד אחד לסיום:)

*
אגם הברבורים? היו בו פי אלף יותר דגים מאשר ברבורים. אבל על שם מי הוא בסוף?
על שם ברבור.
נו, מה אמרתי לכם על התשקורת? מתנשאים, כולכם (ועד כאן מיהודה ברבורי, שהיה צריך לעזוב אותנו בשביל ללכת לקנות אקדח, ולא סיפר לאיזה צורך)