האיש שדוחף אצבעות

*
"אני לא רוצה לבדוק את הערמונית של ח"כ דוד ביטן," אמרתי (מתוך: אמירות שצריך להסביר. אז בבקשה:)

*
הכל התחיל כשנכנסתי למונית ואמרתי לנהג, קח אותי לבן יהודה, והתחלתי לגלגל ג'וינט. והנהג אמר: אל"ף כל אתה כבר בבן יהודה, אידיוט, אבל מה שיותר חשוב: אני לא מונית, אני ניידת משטרה. נו, כן, זה לא היה הג'וינט הראשון שלי באותו יום. למעשה, אפילו לא באותה שעה (ויש המשך:)

*
עצר אותי על המקום אפילו שאמרתי שיש לי אישור רפואי, אבל מסתבר שרפואה אלטרנטיבית לא תופס. אז טענתי: "רגע, אמרו שלא מפלילים לקוחות!"
אמר לי, "זה היה על לקוחות בזנות, לא?"
"להפך," אמרתי, "לקוחות בזנות כן מפלילים!"
"אתם הלקוחות," אמר השוטר, "הניאו־ליברליזם העלה לכם את השתן לראש. יאללה למעצר." (ויש אזהרה:)

*
זה מתחיל בהפללת לקוחות של זונות, ויגמר בהפללת לקוחות של זונות פוליטיות. ואז הלכה הדמוקרטיה. כי מה זה הדמוקרטיה, אם לא לשלם לאיזה זונה פוליטית שתגיד לך מה שאתה רוצה לשמוע? אבל פמיניסטיות, מה אכפת להן דמוקרטיה. כל מה שהן רוצות זה רק להשפיל גברים כמו הארווי ווינסטיין, בלי לחשוב לרגע איך החיים יראו בלי סרטים של בן אפלק ומט דיימון (וחזרה לנראטיב:)

*
וככה מצאתי את עצמי, בסופו של דבר, מסרב לבדוק את הערמונית של דוד ביטן.
"אין ברירה," אמר הפקיד המשועמם.
"למה?"
"כי הוא הגיע לגיל הזה ש -"
"לא למה הוא," אמרתי, "למה אני?"
"כי זה העבודות שירות שלך," אמר הפקיד המשועמם, "העונש בהתאם לעבירה. היית צריך לחשוב על זה לפני שדחפת אצבע לתחת של אנשים בתור לאוטובוס."
"אני לא -"
"או לפני שדחפת אצבע לתחת של אנשים בתור להופעה של עומר אדם," המשיך ונזף.
"אבל אני לא -"
"או לפני שסתם דחפת אצבע באוויר, וחיכית שאנשים יעמדו בתור לפניך. לא פחות דוחה."
"אבל זה לא אני!" – צעקתי – "אני רק עישנתי ג'וינט!"
הוא הביט במחשב שלו. ואז נאנח. ואז אמר: "המחשבים האלה. הם היו אמורים לעשות את העולם ליותר מסודר."
"נו?" אמרתי. "אז אפשר בלי ערמוניות?"
"לצערי לא. אתה היחיד שיש לי היום ודוד ביטן מחכה."
לא היתה ברירה. הוא נתן לי כפפת גומי.
"טוב," כמעט בכיתי, "אבל למה דווקא דוד ביטן?"
"מה הבעיה?" – הרים אלי הפקיד מבט חד – " זה בגלל שהוא מרוקאי?!"
"לא!" אמרתי, "מה פתאום! אני תמיד תמכתי בשטיח המזרחי החדש."
"בשיח המזרחי החדש, התכוונת."
"כן, בסדר," אמרתי, "טעות פרוידיאנית."
"מה פרוידיאני בזה?" תמה הפקיד.
"האצבע בעצם זה תחליף ל -"
"לך תבדוק לו! עכשיו!" (ויש תוצאות:)

*
חזרתי אחרי שעה. "נו?" שאל הפקיד, "מה המצב?"
"הערמונית של דוד ביטן בסדר גמור."
"לא," אמר ושם יד על כתפי, "מה המצב שלך?"
"חרא."
"והאצבע שלך?" המשיך להשתתף ברגשותי.
"לזה התכוונתי."
"אה," אמר.
"אה… עכשיו אתה אומר אה!" זעמתי. "טוב, גמרתי את העבודות שירות?"
"רק נשאר לך גלעד ארדן, וזהו," אמר הפקיד.
כמעט בכיתי: "למה רק ליכודניקים? למה?"
"הם האליטות החדשות," הסביר הפקיד. "בודקים אותם לפני כולם. אתה יודע מה יקרה אם דוד ביטן וגלעד ארדן יעלמו מחיינו?"
"כן, אני יודע," אמרתי.
"גם אני יודע," הודה הפקיד, "אבל בוא לא ניכנס לזה."
"יופי," ניגבתי את דמעותי ביד הנקיה, "עכשיו אתה אומר לי לא להיכנס לזה?" (וזהו. קיבלתם סיפור שמשלב גם מידע בריאותי וגם סאטירה פוליטית. וילה בג'ונגל, העיתון הזה שאתם מחזיקים ביד, וילה בג'ונגל)