השוביניסט מהפייסבוק שעצבן אפילו אותי

נועה בונה לא נוטה להגיב נחרצות בפייסבוק, יתר על כן, היא מעולם לא עשתה זאת - אבל הפעם היא לא יכלה להישאר אדישה. טור אישי

דון דרייפר, יח"צ
דון דרייפר, יח"צ
1 באוגוסט 2017

לפני זמן לא רב הגבתי, אולי לראשונה בחיי, באופן זועם על פוסט בפייסבוק. זה מוזר, אני יכולה להמציא דעה על כל דבר, ועם זאת מעולם לא קרץ לי משהו במרחב הדיגיטלי שחימם לי את המוח לטמפרטורה כל כך גבוהה שטרחתי להגיב. בפוסט המדובר, ראיתי ציור עם שתי ידיים גבריות. כל אחת החזיקה פיתוי אחר: באחת טבעת נישואים, ובשנייה סמים. מנגד, הוצגה יד נשית שנוטה לכיוון הסמים. הכיתוב של התמונה היה "בנות בתל אביב בקיץ". התעצבנתי.

התמונה המדוברת. קרדיט: פייסבוק
התמונה המדוברת. קרדיט: פייסבוק

עוד טורים אישיים של נועה בונה: 
אם כולנו מפחדים מדחייה, למה זה כל כך מפחיד?
ולנטייז הוא פתטי כל כל יום אחר
יום העדיין-לא-אישה שמח 

נתחיל ונאמר שמדובר בפוסט של אדם מחיי הלילה, שמשתייך לקהילה המוגדרת סחים-שעברו-מיח"צ-למסיבות-מיינסטרים-בקלרה-ליח"צ-מסיבות-מוזיקה-אלקטרוניות-למרות-שהם-והקהל-לא-אוהבים-את-הז'אנר-אבל-זה-טרנדי. פה הבעיה. אשקר אם לא אומר שאפילו אני, ציניקנית מהיסוד המתיימרת לשמור על אותנטיות, חושבת כרגע שפאוץ' זה אקססורי שכדאי לי לרכוש. נטו כי זה טרנדי ואני מושפעת. אחרת למה שנאתי פאוצ'ים עד השנה? מה, החכמתי עם הגיל ולמדתי משהו שהביא אותי לגילוי הזה? לא. אני מתקרפנת בדיוק כמו כותב הפוסט. ובכל זאת, כשהפוסט הזה קיבל למעלה מ-200 לייקים הבנתי את חומרת הבעיה. כשמתקרנף מקבל תמיכה ממתקרנפים אחרים שאינם מבינים את השוביניזם המסוכן שטמון בסצנה הזאת, ואת המסר המקולקל שמאחוריה, אנחנו בבעיה.

כן, רבים יבטלו את הזעם שלי ויגידו "זה כולה פוסט עם ציור שמתיימר להיות היפסטרי מפינטרסט. תקלילי". אולי אם תבינו מה אני רואה, תבינו גם למה אני לא יכולה להקליל, גם אם אני רוצה. הפוסט והכיתוב המצורף אליו מציג אותנו, נשות העיר, כשחור או לבן. או שאת לחתונה, או שאת לזיון. אין אמצע ואין אופציה לבחור, קחי את הסמים או שתקחי את הטבעת – אין גם וגם. אנשים טיפשים הם הרוב. הם תמיד היו ותמיד יהיו. זה שהפייסבוק שלי מלא באנשים נאורים שמוחים על ההחלטה לא לאפשר ללהט"בים לאמץ ילדים לא אומר שגם המדינה מלאה באנשים כאלה. כל חיי גדלתי בתל אביב והיא משמשת כאי של שפיות באוקיינוס שמלא בהדרה, הדתה ומהלכים לא דמוקרטיים. ההימנעות מהגדרות היא אחד הדברים שהופכים את תל אביב לבית של כל כך הרבה אנשים. כשמסר כזה יוצא החוצה ומדבר לכל כך הרבה נפשות, זה מסוכן. מעבר לעובדה שמסתבר שכולנו מעדיפות סמים על חתונה (ומי שכן, שיבושם לה), מכניסים אותנו לתבניות, שמהן קשה מאוד להשתחרר. צר לי להיות הבחורה הזבל הזאת, אבל אהיה זאת שאומרת את זה: אם בחורה הייתה מעלה פוסט כזה עם הכיתוב "גברים בתל אביב", סביר להניח שהיו אומרים שהיא נואשת לזין. דמיינו את הסיטואציה, דמיינו אתכם גוללים את הפיד ורואים את הפוסט הזה, ועכשיו דמיינו את רגע הצקצוק בו אתם חושבים "גאד, למישהי פה אין חבר והיא נואשת לזין".

מאמי, אנחנו כבר לא בסיקסטיז. צילום: יח"צ
מאמי, אנחנו כבר לא בסיקסטיז. צילום: יח"צ

אז הפעם הגבתי. אמנם כחיזוק לתגובה של אחרת שהחזיקה באותה דעה, כי בכל זאת, בתולת זעם בפייסבוק. מצאתי את עצמי פקעת עצבים באמצע הרחוב, כבר לא בגלל התוכן, אלא בגלל חוסר ההבנה של התוכן ממפיצו. כותב הפוסט ענה לנו שהוא "מת על פמיניסטיות". כיף לדעת שעברתי את בחינות הקבלה למועדון הפמיניזם. תאמין לי שממש לא בא לנו להוסיף לרשימת הבעיות שלנו גם את זה שאנחנו מתארגנות על סמים לבד, או הולכות לעשות שורה בשירותים. האם במוחך הקטן עברה בכלל המחשבה שאיזו ילדה בת 18 רואה את זה ומתייגת את עצמה עוד לפני שהחליטה מה היא בכלל? או שאתה רק רואה לקוח פוטנציאלי ליד שלך, זאת עם הסמים? הכל מתחיל מחינוך וממסר, כך בונים חברה מתוקנת או רקובה. האם עלה בדעתך שבחורה יכולה להיות גם חומר לחתונה וגם לאהוב סמים? בעצם, אתה לא האישיו. אתה לא מעניין. המחשבה שיש איזה 200 איש שחושבים כמוך מדאיגה יותר.

[interaction id="5980423fa8bfa9a67e4e0637"]