חברה הומוגנית? גזעני ומשעמם

בראש רשימת פרסומות הסופרבול הטובות של ה"ניו יורקר" כיכבה השנה, באופן די מפתיע, קוקה קולה. הפרסומת לקולה התחילה כמו קלישאה של עצמה: השיר הפטריוטי America the Beautiful על רקע תמונות של קאובוי מלטף את הסוס שלו. אבל האימג'ים הבאים הראו אמריקאים אחרים לגמרי: ספרדים, שחורים, הומואים, ערבים ואסייתים, וגם שפת השיר התחלפה לספרדית, להינדו ולערבית. אם חברת משקאות שמרנית כמו קוקה קולה חושבת שרב תרבותיות היא הדרך לפנות לקהל צעיר, הוויכוח בנושא כנראה הוכרע באמת, ואמריקה כבר לא תחזור להיות האומה הלבנה שחולמים עליה ב"פוקס ניוז".

ובינתיים, בארץ מסיבות התה שלנו, מדברים על מאזניים דמוגרפיים וסופרים ראשים של יהודים וגויים. לכבוד פריצתו המחודשת של תהליך השלום, איוורר השבוע אביגדור ליברמן את תוכניתו המפורסמת וניער ממנה את הנפטלין, ובשם "אחדות העם" הוא שוב ממליץ לספח למדינה הפלסטינית – אם וכאשר תקום – את ואדי ערה והמשולש, להיפטר כך מכמה מאות אלפי ערבים, ולבצר את הרוב היהודי לנצח נצחים.

יש סיבות מוסריות מצוינות להתנגד לתוכנית ליברמן: אזרחות היא לא דבר שאפשר להפקיע בהתאם למצב הרוח, וזכותם של הפלסטינים להישאר אזרחי ישראל הגדולה והעשירה ולא להסתפח בכוח למדינה הפלסטינית הזעירה והענייה. אבל אני רוצה להציע עוד כיוון מחשבה: בישראל אוהבים לדבר על "כישלון הרב תרבותיות" ועל כך שהומוגניות אתנית, בתנאי שכולם יהודים, היא המפתח ליציבות ולשגשוג. אבל מבט על העולם מגלה תמונה אחרת. המדינות הכי רב תרבותיות – בריטניה, גרמניה וארצות הברית למשל – הן אלו שאנחנו לוטשים בהן עיניים. אפילו צרפת, שבעיני הישראלים כבר "נכבשה על ידי האסלאם", היא אחת המדינות הכיפיות והמוצלחות בעולם. לעומת זאת, המדינות שחותרות לאותה הומוגניות, כמו חלק מארצות הגוש הקומוניסטי לשעבר, נותרות מקומות לא אטרקטיביים בעליל. בשביל לבדוק את החזון הליברמני מספיק להסתכל ברוסיה של פוטין: שם הכל מלא בגאווה לבנה ופטריוטיות, ושם שונאים מוסלמים והומואים ושחורים בלי שום פוליטיקלי קורקט. אני תוהה כמה מתומכי ישראל ביתנו היו מעדיפים לגור ברוסיה על פני ניו יורק, ברלין ולונדון הקוסמופוליטיות, או אפילו פריז "המוסלמית".

האמת היא שמדינות שבהן מיעוטים גדולים, הרבה שפות וצבעים, טובות גם ובעיקר לקבוצת הרוב. הנוכחות של מיעוטים חזקים בחברות רב תרבותיות עוזרת לפתח שיטת ממשל ומערכת ערכים סובלנית וליברלית יחסית, המטיבה עם כולם. לעומת זאת, חברות ששונאות את המיעוטים שלהן ממשיכות אחר כך לתעב הומואים ונשים ומי לא, כי זה בטבע שלהן. לכן אני מתנגד לחילופי אוכלוסין – לא למען החברים הערבים שלי, אלא בשבילי ובשביל יתר היהודים. ישראל בלי ערבים ובלי מיעוטים תהיה חברה עלובה, ענייה, פנאטית ומשעממת הרבה יותר – ניתקע פה רק זה עם זה, ועם ליברמן. אמאל'ה.