מקטרת השלום

לכאורה השבוע האחרון היה סופר דרמטי בהיסטוריה של מדינת ישראל. השבוע ארצות הברית אמרה לראשונה: "באימא שלכם, נמאסתם". זה המסר שיצא ממחלקת החוץ האמריקאית עם התפוצצות השיחות עם הפלסטינים ובכך הם בעצם קבעו שבנט ניצח. שהבטחת הבחירות שלו שלא יהיה פתרון עם הפלסטינים ושכל שיש לעשות הוא "לנהל את הסכסוך" – תוגשם במלואה.

הצטרפו לקמפיין טיים אאוט למען אי הפללת משתמשי קנאביס

"לנהל את הסכסוך" זו הדרך הימנית להגיד: "בואו נחיה עוד 100 שנה באלימות! מלא אנשים ימותו, סיכוי לא רע שגם הילד שלך ימות, אבל היי, לפחות יהיו יותר גופות של פלסטינים מאשר של ישראלים". לכן פיצוץ השיחות והכרזת האמריקאים שיש סוף לניסיונות הפיוס שלהם הם מהלך דרמטי. זה אומר שהעולם ייתן לנו להרוג ולמות עד בלי די. שאין פה שום עתיד ואין תוחלת. אבל למרות המשמעויות החריפות של המהלך הזה, איש לא הזדעק. איש לא ניסה לארגן את הפגנת המיליון, אפילו לא את הפגנת העשרת האלפים, הקומץ, משהו. גם הפיד – חלל ההפגנות האלטרנטיבי – דמם. המחאות הוסבו לכיוון משטרת ישראל. ההדלפה של המשטרה של שמות הידוענים הנחקרים וסטטוס ההודאה של מוטי רייף בעישון גראס, הפנו את תשומת הלב התל אביבית לרדיפה הפלילית אחרי משתמשי קנביס. גם אנחנו מיהרנו להפיק קמפיין שקורא למערכת החוק להתייחס למעשנים בצורה שאינה פלילית.

אז איך זה שעתיד ילדינו לא גורם לנו לצאת לרחובות אבל עתיד ג'וינטנינו מוציא מאיתנו מחאה צלולה? זה הייאוש. בגזרת השלום והמלחמה הבנו כבר מזמן שאין על מי לסמוך. איש כבר לא מאמין שיש פה הנהגה שמסוגלת להרים מבט מעבר להררי גלידת הפיסטוק, מעבר לאש התמיד של הגרעין האירני. ואם אין הנהגה אין עתיד. ובהיעדר יכולת אמיתית להשפיע על העתיד שלנו כאן, אנחנו מעדיפים להקדיש אנרגיה למלחמה על ההווה. על הזכות לשקט רגעי, לשאכטה.

התגובה החריפה על חקירת הסלבס נבעה גם מהמיאוס על כך שמשטרת ישראל עושה ניים דרופינג של נחקרים כאילו הייתה רכילאית זוטרה במקומון של מכבים־רעות, אבל בעיקר מהתחושה שחקירה של אנשים שמשתמשים בסמים קלים הוא שריד ארכאי. מסע בזמן אל תקופת היובש של האלף הקודם. בעולם שבו אלכוהול, ריטלין, ציפרלקס וניקוטין מותרים לכל זה פשוט ביזאר שג'וינט עלול להביא אותנו לכלא.

אנחנו כבר לא מצפים לחיות בעולם שבו לא עוצרים ילדים פלסטינים באישון ליל. אנחנו כבר לא מצפים לחיות במקום שבו 3 מיליון איש לא שונאים אותו ומייחלים להסתלקותינו. מה שנשאר לנו זה לקוות שייתנו לנו לעשן ג'וינט בשקט. זה באמת המינימום האפשרי. אז יש מצב, בבקשה?