על משילות וסחטנות

שלושת החוקים המרכזיים שממשלת ישראל מקדמת בימים אלה מכוונים באופן ישיר נגד כל מי שלא שייך לקואליציה

13 במרץ 2014

ממשלת נתניהו התגייסה השבוע להעברתם של שלושת החוקים החשובים ביותר שלה: המתווה לגיוס החרדים; חוק המשילות וחוק משאל העם. לא במקרה שלושת החוקים האלה מכוונים באופן ישיר נגד מי שאינם מיוצגים בממשלה: הראשון נגד החרדים, השני נגד הערבים, והשלישי מיועד לטרפד הסכם עתידי עם הפלסטינים.

"חוק המשילות" – יוזמה משותפת של לפיד וליברמן – הוא ככל הנראה הבלוף הגדול מכולם, כי הוא בא לפתור בעיה שאינה קיימת. "סחטנות" היא ססמה שהמציאו האליטות נגד ניסיונות של מיעוטים להתארגן ולבקש לעצמם חלק מהעוגה. לא במקרה המתלוננים על סחטנות הם תמיד העשירים והמסודרים ביותר. בין הדירה החמישית, תיק המניות והג'יפ, הדבר שהכי בוער להם זה לקצץ 20 שקל מקצבת הילד החמישי אצל החרדים.

אבל החוק הספציפי הזה אפילו לא מכוון נגד החרדים, מפני שהוא מעלה את אחוז החסימה לארבעה מנדטים, שזה – בצירוף מקרים היסטרי – הסף שסביבו מתנדנדות המפלגות הערביות, אלה שמעולם לא סחטו ולא קיבלו כלום. לפיד וליברמן תמיד התלוננו על הח"כים הערבים, ועכשיו הם פשוט מנסים להעיף אותם מהכנסת. אמנם בפני הערבים עומדת האפשרות להתאחד למפלגה אחת, אבל מדובר במהלך מסובך שעלול לפגוע בייצוג שלהם, מכיוון שהאיסלמיסטים יצטרכו להצביע לחילונים, היהודים של חד"ש ימצאו את עצמם עם בל"ד וכדומה. מבחינת הגזענים של יש עתיד וישראל ביתנו, הניצחון כמעט מובטח.

על האיוולת בחוק הגיוס כבר נאמר כמעט הכל. "שוויון בנטל" הוא ססמה ריקה במדינה שאין בה שוויון בכלום. ישראל זקוקה להקטנת הצבא ולהשתלבות החרדים בשוק העבודה, והחוק הזה עושה בדיוק את ההפך: מנפח את צה"ל וממשיך לקשור בין עבודה לשירות צבאי, במקום פשוט לתת לחרדים את האפשרות לעבוד. הטפילות והיעדר השוויון אינם מגיעים מהישיבות (שם יש מקסימום הסדר היסטורי בעייתי). הטפילות הישראלית היא ההקלות במס לעשירים, היעדרו של מס ירושה, חלוקת משאבי הלאום לטייקונים – כל אותם חוליים שבהם לפיד לעולם לא ייגע, מכיוון שתומכיו וידידיו נהנים מהם.

לקינוח, מבשלת הקואליציה את חוק משאל העם, שיציב משוכה נוספת במקרה שבטעות תסתמן אפשרות ריאלית לסיום הכיבוש. אם כבר משאל עם, אז למה רק על שלום? בואו נתחיל עם משאל עם על המשך ההתנחלויות. או משאל עם על חלוקת רווחי הגז. בישראל מלחמות והפרטות זה משהו שראש ממשלה יכול לסגור בעצמו, מקסימום באיזה דיון במטבחון, ואילו זכויות אדם ושלום צריכים לעמוד בסימן שאלה בכל רגע נתון.

אם מישהו חשב שיש הבדל בין נתניהו, ליברמן, בנט, לבני או לפיד, בא השבוע הנוכחי והסיר כל ספק. בדיבורים אולי יש ניואנסים – זו רוצה הסדר מדיני וזה מדבר על מחירי הקוטג' – אבל במעשים כולם מאוחדים בשנאת העניים ובתמיכה בכיבוש. גזענות, קפיטליזם ומיליטריזם – זה החזון של ממשלת ישראל לשנים הקרובות.