בואו נפסיק לחפש משמעות בעולם העבודה החדש

"האם לדעתכם כריזמה היא תכונה נרכשת או מולדת?" שואלים בקבוצות הקריירה מדיפות ריח הניו אייג' שצצות בפייסבוק בזמן האחרון. למי אכפת? לכו ללינקדאין

ניו אייג' קרייריסטי בפייסבוק
ניו אייג' קרייריסטי בפייסבוק
18 באפריל 2018

כל מיני דברים קורים ברשת החברתית, אחד מהם הוא הזדקנות מואצת של האוכלוסייה. שימו לב, אם כתבתם לאחרונה פוסט שעולה על 120 תווים, אתם זקנים מלהגים. רוח הזמן חלפה על פניכם בחמש דקות, והנה צברתם פערים כה גדולים שאתם כבר לא בקיאים בנורמות החברתיות ומביכים את החתול שלכם.

אבל צרות באות בצרורות, ולאחרונה נראה לי שבישראל פייסבוק הפכה במידת מה ללינקדאין, כלומר זירה מרכזית של פיתוח קריירה. אבל לא רק באופן הפשוט של חיפוש עבודה והתייעצות בענייני תעסוקה, אלה כאתר של "שיפור עצמי" באווירה ניו אייג'ית, וכתוצאה מכך לכר פורה ליועצי קריירה ופיתח יזמות מטעם עצמם.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
על מה לעזאזל עובדים אנשים בנחמה וחצי?
גורו העבודה הבינלאומי אופטימי לגבי העתיד
האם רובוטים הולכים להחליף את העיתונאים?

זו אמנם רוח התקופה, ביטויים כמו "תיק קריירה" ו"מולטיפוטנציאליות בקריירה" הגיחו לאוויר העולם די מזמן (נו אנחנו שמתפרנסים מגגים), והמונח "יזמות" קיבל מקום של כבוד. הרשת החברתית היא רק צד בדבר, אך ככל שעולה מעיון בפיד, רבים מהישראלים נמצאים בעיצומו של תהליך שיפור עצמי מתמשך ועיקש, לאן הוא מוביל?

חסידי השיפור העצמי רק מנסים להסתגל לעולם שאמא ואבא לא יכלו להכין אותם אליו. לא יהיו לנו פנסיות, זה הדיבור. היום, אומר אחד ממובילי השיח על העולם החדש, "כל אחד צריך לחשוב קצת כמו יזם". המדובר הוא בהשתלטות יזמית על המרחב האינטרנטי. שם, טף בני 20 מתייעצים עם ההמון בפיד שלהם: "האם לדעתכם כריזמה היא תכונה נרכשת או מולדת?".

 

אני לא יכולה לצטט, אבל פוסט התייעצות שפרסם אחד מהמצליחים בחברי הפיסבוק שלי כמעט הפתיע אותי. באחת מהקבוצות הייעודיות הוא כתב על התסכול הגדול שלו עקב הרצון לראות צמיחה בכל אחד מתחומי החיים שלו, כשהמטרה היא כמובן חיים מלאי משמעות. בניסיון לעבוד על כישוריו הבינאישיים הוא מבקש עצה, או בעצם פודקאסט, או ספר, או סרט, או קורס או דברי חוכמה של בעל ניסיון.

השיח על עולם העבודה החדש הוא חשוב ומעניין, שלא לומר מוצדק, כי העולם באמת עומד להתהפך עלינו בשינויים בעתיד הלא הרחוק. חלק מהידע בתחום מתנסח על ידי חוקרים אמיתיים של עולם העבודה או יצרני תוכן מעולים ויצירתיים. ההרצאה של אמלי וופניק שעלתה ב־Ted בשנת 2015 והסבירה למה לא לכולנו יש ייעוד אחד, שינתה כנראה גורלות. היא אפשרה לצעירים להרגיש בנוח להתפרנס מגם וגם, או לרצות לעסוק גם בעיצוב וגם ברפואה אלטרנטיבית ולא להחליט.

בכל זאת, בסוכנים רבים של השינוי הזה הניסיון להשתפר מרגיש כל כך סינתטי. קצת כמו ילד נטול ביטחון עצמי שבריוני "המרכז לאמנות הפיתוי" משדלים אותו להתנהגות כריזמטית.

גדלתי בבית שנפלה עליו די באמצע החיים טרגדיה נוראית. ההתאוששות לוותה גם בכניסתה של אימי בשערי הניו אייג' ובנוכחותם העקבית של ספרים ורעיונות מתחום העזרה העצמית בבית. חלק מהם יש לומר, טובים ונשארו איתי, אבל גם היום אני נושאת זעם לא לגמרי מעובד כלפי חוכמות הניו אייג' והניסיונות של אמי לפתור דרכן בעיות שלנו. אולי זאת הסיבה שאני סולדת משיח היזמים והגלישה שלו לתחום הנפש, ומהריח הזה שעולה ממנו, של הבנת הנפש כדבר שדורש פתרון מכאני ולא, נגיד, סבלנות או רגישות.