תחשוב טוב יהיה סביר מינוס

החיים יפים. הכל מושלם. המדינה פורחת. האנשים שמחים. אין בעיות בעולם. העניים לא עניים. המסכנים לא מסכנים. הכל סבבה. זה נכון מאוד, אבל הפוך. החיים מכוערים. הכל פגום. המדינה נובלת. האנשים עצובים. יש בעיות בעולם. העניים עניים. המסכנים מסכנים. הכל גרוע. שתי גרסאות, שתיהן נכונות במידה רבה. מי מהן מייצגת ״אמת״ ומי ״שקר״? מה ממשי ומה מדומיין? אולי הממשי הוא מדומיין והמדומיין הוא ממשי? גם זו אפשרות סבירה לחלוטין. ישראל היא מקום שמאז ומתמיד התקיים בין שני מתחמים תודעתיים: מה שהיא הייתה רוצה להיות ומה שמתרחש בפועל. יחפנית בנעלי עקב מוזהבות ושיגעון גדלות. האזרחים כאן לוקים בתסמונת פטי הרסט המונית: השליטים מסבירים להם שהמצב לא יכול היה להיות טוב יותר, והם משוכנעים שזה אכן כך. זו לא רטוריקה מוצלחת, זו כמעט היפנוזה. אולי מתגשמת אצלנו האמרה הניו אייג׳יסטית המטופשת: תחשוב טוב, יהיה טוב. הישראלים נוסקים אל מעבר להיגיון, לתוך הטריטוריה של האל טבעי: לה לה לנד של דובוני אכפת לי עם נשק גרעיני. לפני שנה ומשהו מאות אלפי ישראלים הצביעו למפלגה בשם יש עתיד, אף שכל הממצאים הכלכליים והביטחוניים שעמדו בפניהם הוכיחו באופן די ברור שאין עתיד. הם כבר לא מדחיקים את מצבם, הם נמצאים מעבר להדחקה. באזור דמדומים שבו נעלמו כל הסימנים לשיפוט ערכי אובייקטיבי. המציאות איננה. נותר רק דימוי אידיאי של מה שיכול היה להיות ושהחליף את מה שישנו. ישראל של מעלה – מדינה מערבית משגשגת, אומת סטארט־אפ, וילה בג׳ונגל. וישראל של מטה – מושתקת ושותקת. הציונות אף פעם לא אהבה שמפריעים לה בחגיגה.

כמעט שלוש שנים עברו מאז המחאה החברתית ושום דבר לא קרה. המדינה היא אותה מדינה, האנשים הם אותם אנשים. רק יותר גרוע. כישלון המחאה לא הוביל להתארגנות מחדש ולהסקת מסקנות אלא לקיפאון. הממשל אוהב קיפאון. כמו בתהליך המדיני, זהו התכסיס הקבוע: להעמיד פנים כאילו מתקדמים לאנשהו, בעוד שעומדים במקום ואף נסוגים אחורנית. המשטר לא צריך להתאמץ במיוחד כדי לכפות את דרכי הפעולה שלו; אמצעי התקשורת הם הסוכנים המצטיינים ביותר של הפונדמנטליזם הקפיטליסטי. הם משתפים פעולה בשמחה כי הם עוסקים במסחר, והיום אין דבר יותר מסחרי מלהציג את ההשתקפות של העשירים והמפורסמים, כשהם מציצים אליך מתוך מסך הטלוויזיה, דפי העיתונים והאינטרנט. ככל שהעניים נהיים עניים יותר ומעמד הביניים מתפורר ומתרסק – כך מתרבים החזיונות של עושר בוטה וחסר גבולות. ״רגישות חברתית״ זה לא רייטינג. משום מה אנשים אוהבים להתבונן על מה שאין להם ולעולם לא יהיה להם סיכוי להשיג. או שהם חושבים בטעות שמתישהו גם הם יקבלו פיסה מהעוגה, ואז זה סתם עצוב.

כשאתה פותח את הטלוויזיה אתה מרגיש כאילו שאתה צופה בערוץ הקהילתי של כפר שמריהו. לפני כמה שבועות מתמודדים בתוכנית ״משחקי השף״ התווכחו ביניהם אם לקשט בקוויאר שחור את המנות שהכינו (כ־ 700 ש"ח ל־ 100 גר', מחיר השקול לשווי של כחמישה ימי עבודה בשכר מינימום). ב״מאסטר שף״ יש מזווה ממש כמו אצל העשירון העליון, מלא בכל טוב – בשר טלה מובחר, דגי לוקוס טריים (יותר מ־ 100 ש"ח לק"ג), ירקות ופירות אקזוטיים, תבלינים ורטבים אקזוטיים מיובאים; ואם מישהו מהמתמודדים לא הצליח במשימה הוא לא מתבייש לזרוק אוכל ישר לפח, כאילו בכוונה כדי להוציא לצופים את העיניים. אבל העיניים לא יוצאות, הן בוהות במסך. אטומות ונטולות תקווה. בתוכנית ״בא לחדש לכם״, המגיש מושיק גלאמין מתמחה בעיצוב בתים לאנשים עשירים וחסרי טעם או לכל מיני משפחות אומללות שמשכנו את חייהן בעבור משכנתה מנופחת. ב"חדשות 10 " יש כתב מיוחד שלוקח לסיבוב מכוניות יוקרה מסוג מרצדס, BMW ופרארי (הוא תמיד מחייך), וב״לילה כלכלי״ מדברים על מניות של חברות היי־טק כאילו היו אגוזי קשיו שקונים לפי משקל. מדורי האופנה והלייף סטייל בעיתונות הכתובה מדווחים מדי יום בהתלהבות אמיתית על וילות ובתים במיליוני דולרים שנראים פשוט מ־ה־מ־ם (הכתבים עצמם מרוויחים משהו כמו 4,000 ש"ח בחודש). באתר וואלה! יש מדור שנקרא ״מעושרים: אנשים עם מלא מלא כסף״ שסוקר את חייהם האקזוטיים של מיליארדרים מרחבי העולם. ב־ ynet התפרסמו רק השבוע המדריך המלא לריביירה הצרפתית וכתבת וידיאו שסוקרת את פתיחת מלון וולדורף אסטוריה החדש בירושלים (490 דולר ללילה לחדר הזול ביותר). אם נאמין למה שמראים לנו, הרי שכולנו חיים בפרק של ״דאלאס״. כולנו ג׳יי.אר! נגמרו לנו הצרות! מצאנו נפט בטלוויזיה!

הייתי קורא לזה לעג לרש אבל הרש לא מרגיש שלועגים לו. כי אף אחד לא מתקומם ואף אחד לא מזדעק. ביבי ולפיד אמרו שהכל בסדר והבטיחו שיהיה עוד יותר בסדר. יהיה מדהים. הציבור פושט הרגל והיד כבר לא יודע להבחין בין הפנטזיה לחיים האמיתיים. הוא מבולבל. העיניים שלו שבעות והבטן רעבה. הוא מרגיש עני אבל ״עוני הוא מצב מנטלי״, כמו שאמר איזה פרופסור לא מזמן בראיון ל"דה מרקר". אז אולי הוא לא עני? הרי כולם עשירים, אוכלים קוויאר ומשפצים בתים. לא, לא יכול להיות שהוא עני – הרי הכל סביבו כל כך יפה ונוצץ. יש שפע. יש כסף (מה זה כסף? משהו שרואים בתוכניות ריאליטי). אז כנראה המצב סביר. סביר+. סביר++. גן עדן. אז למה זה לא מרגיש ככה? מוזר. באמת מוזר.