מעוררי השראה – מקצוענים

עודד ארמה

לא סתם קיים פער משמעותי ביחס הכמותי בין מעצבי הנעליים לבין מעצבי האופנה בארץ. נעליים זה עסק יקר במיוחד, מה שלא מסתדר כל כך עם תרבות ה־1+1 וה־4 במאה שאהובה כל כך בארץ. מעצב הנעליים עודד ארמה הוא מאותם יחידי סגולה שלא נרתעו מהאתגר. השנה לאחר שלוש שנות פעילות של המותג הנושא את שמו ועל רקע מבול חנויות המעצבים הנסגרות בעיר, פתח ארמה חנות ראשונה בכיכר מסריק. הוא מעצב עבור כפות רגליהם של גברים ונשים כאחד, הוא מלחים בין עורות צבעוניים לסרטי סאטן ובין נעלי אוקספורד וסניקרס לסנדלים סרוגים חוטי עור. מאחורי מלאכתו המופלאה מסתתרת צניעות כובשת, מה שהופך את ארמה למעורר השראה אפילו עוד יותר.

 מי מעורר בך השראה?

"גרהרד ריכטר. בכל ביקור שלי בטייט מודרן בלונדון אני משתאה מסדרת ציורי שמן שלו שמוצגים שם בתצוגת קבע".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?

"קם בכל בוקר בשמחה ליום חדש לצד בן זוגי, משפחה וחברים. המקום לא חשוב – חשובים האנשים".

רם אייזנברג

כל אדם שיכול לקחת בסיס צבאי אפרורי ולהפוך אותו לריאה ירוקה במרכז העיר חייב להיות מעורר השראה. כמו במטה קסם הפך אדריכל הנוף רם אייזנברג את מגרש האספלט המתפורר לפנינה עירונית – גינת כלבים, גינה חקלאית קהילתית ובמת מופעים, או בשלוש מילים: פארק קריית ספר. הפארק נפתח באפריל האחרון ורשם הצלחה בעיקר בזכות שיתוף הפעולה שהתקיים בשלב התכנון בין אייזנברג לתושבי העיר שחיפשו מענה לצורכיהם. שלוש שנים קודם לכן גרף אייזנברג הצלחה נוספת בזכות השיקום המוצלח של שדרות ההשכלה במזרח העיר, על כך גם זכה בפרס רוקח לאדריכלות. במקביל ובין השאר הנחה סדנאות בחסות צוות המלחמה בעוני מטעם האו"ם. מעורר השראה, כבר אמרנו?

מי מעורר בך השראה?

"יוג'ין ג'נדלין. פילוסוף ופסיכולוג אמריקאי שפיתח את שיטת ההתמקדות, ואת תאוריית ה־ Process Model. גאון צנוע, נדיב ומעניק בעל יכולת המשגה נדירה שמבטא תובנות אינטואיטיביות שהיו בי מילדות".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?

"הרבה שנים הייתי לבד עם המחשבות והרעיונות שלי. עכשיו יש לי הרגשה שהדלתות נפתחות: העולם מספק ואני פוגש אנשים ודרכים חדשים שמהדהדים איתי. יש הרגשה של גל חדש, פרדיגמה חדשה של שיתוף, שותפות ואחריות. אני רואה איך הכל מבשיל לתיאוריה ולשיטה ליצירת סביבות מיטיבות שמחזירות את טעם החיים להרבה יותר אנשים. בעתיד אני רוצה הכל אותו דבר, רק עם הרבה יותר 'ביחד'".

עמרי אסנהיים

בשקט יחסי, בלי כתבות במדורי הרכילות או ראיונות אישיים חושפניים, הפך עמרי אסנהיים לאחד העיתונאים המסקרנים והפוריים ביותר בישראל. כבר שבע שנים שהוא משמש ככתב ב"עובדה" המשובחת, שבמסגרתה הוא דוחף אצבע מדויקת לפצעים הכואבים ביותר של מערכת הביטחון הישראלית, שנותרת בדרך כלל חסינה לביקורת חקרנית. אסנהיים, בעצמו לוחם לשעבר ביחידת החילוץ 669, עיבד ב־2012 את סיפורו של אסון צאלים ב' של סיירת מטכ"ל לכדי ספר מעמיק ומרתק שמנסה לחקור את המנטליות של אנשי היחידות המובחרות בצה"ל, ושל מערכת הביטחון וישראל המיליטנטית־נרקיסיסטית בכלל. אל מול גוף גדול, כוחני ומהולל כל כך, כל אדם שחוקר, מבקר ומדווח הוא מעורר השראה בעינינו.

מי מעורר בך השראה?

"רותי אסנהיים ז"ל, אימא שלי. כבר שבע שנים היא לא כאן, ועדיין מדהים אותי כמה הנוכחות שלה קיימת בחיים שלי. תמיד היא ידעה מה נכון בשבילי ובשביל המשפחה. כשלא רציתי להתעורר לגיבוש 669, היא העירה אותי ומשכה אותי באוזניים לפלמחים. כשהגיעה ההצעה מ'עובדה', והיא הייתה כבר בשלב הארור ביותר של המחלה, היא דאגה להתקשר עשר פעמים ביום לראות שאני לא מפספס את ההזדמנות. בכל כתבה שאני משדר חסרות לי ההערות שלה".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?

"בפנטזיה: משלב רגליים על אי בסיישל. חול לבן ושאר האקססוריז. במציאות, שהיא בעיניי לא פחות מפתה ומזמינה: בבית, בקיבוץ, עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים. בעבודה הכי ידליק אותי לעשות משהו בחו"ל, ואם לא, גם טוב: לכתוב עוד איזה שניים־שלושה ספרים ב'כנרת זמורה ביתן' ולחגוג את העונה ה־30 של 'עובדה'. זה ובריאות, מה צריך יותר?"

רביב דרוקר

רביב דרוקר משמש כבר שנים רבות כהתגלמות העיתונאי החוקר בתקשורת הישראלית. חד ונחוש, חסר פחד וממוקד מטרה, דרוקר מנסה לבצע את פעולת העיתונאות הבסיסית ביותר – החשיפה. פעולותיו של דרוקר להפיכת הקלישאה "זכות הציבור לדעת" לכדי ערך מוביל ומיושם לא נעצרות בעבודתו העיתונאית – ב־2004 הוא הוביל את הקמת התנועה לחופש המידע – תנועה הפועלת ליישומו המלא של חוק חופש המידע, שנשמע לעתים בישראל המסואבת כמו בדיחה גרועה. בתקופה שבה נדמה שחלקים נרחבים מהתקשורת עסוקים בספקולציות, בהתפלפלויות ובקישוטים, עבודתו הסיזיפית וכפוית הטובה של דרוקר להוצאת האמת לאור משמשת כמגדלור.

מי מעורר בך השראה?

"אדוארד סנודן".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?

"כמו גלן גרינוולד, העיתונאי שחשף את המידע של סנודן בסדרת כתבות ב'גרדיאן', כולל ספונסר עשיר כמו פייר אמידיאר".

 אריק ברנשטיין

אריק ברנשטיין הוא אחד המפיקים הכי עסוקים ופוריים בתעשייה המקומית. מ"החמישייה הקאמרית", דרך "הבורגנים" ועד "הירושה", ועם עוד תחנות רבות מספור בדרך, ברנשטיין חתום על כמה מהסדרות והסרטים הכי משמעותיים שנעשו פה בעשורים האחרונים. אם גם אתם חולמים להיות במאי קולנוע גדולים יום אחד (כמו חצי מהאנשים בעיר הזאת), ברנשטיין הוא הבנאדם שאתם צריכים להתחנף אליו.

מי מעורר בך השראה?

"בוב דילן מלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי. בגיל 14 (1966) שמעתי לראשונה את ' Masters of War' והבנתי שמשהו קורה בעולם. מאז, התקליטים של דילן היו שם ברוב התחנות של חיי. קורה שאנחנו נפרדים לכמה חודשים אבל אז תגיע סצנת הפתיחה המושלמת של 'ביג ליבובסקי' והכל בסדר. אין עוד אמן/זמר שידע לשלב את התחושות הכי אישיות עם אמירה פוליטית נוקבת".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?

"בפנטזיה אני רואה את עצמי בדיוק במקום שבו קיוויתי להיות בו היום: על יאכטה מפרשית, משוטט בים התיכון. אולי עם מודם לוויני כדי שאוכל להישאר בעניינים. אבל אם זה לא ייצא אני אשמח להיות בריא ומלא אנרגיות, עובד על שלושה־ארבעה פרויקטים חדשים. וכמובן עם עוד כמה נכדים מחמשת ילדיי, בנוסף לאחד שכבר יש לי".

דוד טור

כשהוא הולך, הגוף שלו זז מצד לצד באופן ששמור למעטים מאוד. והוא יודע לאן הוא הולך, והוא יודע איך לזוז בדרך לשם ואיך לבחור את הצעד הנכון והמדויק שיוביל אותו ליעד. בלי הרבה מילים, בלי הרבה רעש ועם שלווה פנימית שיכולה לגרום לך רק לרצות אחת כזאת גם. דוד טור, מי שחתום על מקומות כמו הברקפסט קלאב, קפה אירופה והחתול והכלב פשוט יודע מה הוא עושה. לא צריך יותר מהצצה חטופה לחתול בסתם יום של חול בשעה ארבע בבוקר בשביל להבין שמה שיש שם פשוט אין בשום מקום אחר בעיר באותו רגע נתון. וזה הרבה יותר מדרינק, ממוזיקה טובה או מסקס בשירותים – מדובר על הביט שהוא מצליח לייצר לכל כך הרבה בליינים ולהכניס אותם לתוך החוויה הכוללת שבשורה התחתונה אומרת: גם אני רוצה קצת להרגיש מהדבר הזה שנקרא דוד טור. ולחשוב שהוא בכלל אדריכל שמעצב את המקומות שלו ויוצק לתוכם את התוכן המופרע שהעיר הזאת כל כך צריכה – אותנו זה מחרמן.

 מי מעורר בך השראה?

"הבן שלי סאני. כל כך פשוט שבא למות".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?

"מטגן בורגרים. חלום שחוזר לי באופן אובססיבי".

 דרור משעני

דרור משעני הוא מהאנשים האלה שנושמים וחיים ספרות, הוא חוקר אותה, מתרגם אותה, עורך אותה, כותב אותה. הוא עושה עליה דוקטורט ומלמד אותה באוניברסיטת תל אביב. הוא ערך את מוסף הספרים של "הארץ" ומשמש עורך ספרות המקור של הוצאת כתר. ומעל הכל, הוא אולי הסופר הראשון במחוזותינו שהצליח לייצר ספרות בלשית מעניינת, אמינה ואותנטית. בשני הספרים שהוציא עד כה, "תיק נעדר" ו"אפשרות של אלימות", שבמרכזם דמותו של הבלש אברהם אברהם, יצר משעני התחלה של סדרה מבטיחה שעוד עלולה להפוך אותו לארתור קונן דויל הישראלי.

מי מעורר בך השראה?

"רולאן בארת (1915־1980). תרגום היומנים שלו ('ערבי פריז') הייתה בעצם הכתיבה הראשונה שלי. ואלמלא רשימה קצרה שהוא כתב על מרסל פרוסט זמן קצר לפני מותו בתאונת דרכים אני לא יודע אם הייתי מתחיל לכתוב את הרומן 'תיק נעדר'. להתקרב לדיוק הרגשי שיש בכתיבתו, וליופי שנוצר בה במעברים שבין התבוננות פנימה והחוצה, זה דבר שאפשר רק לשאוף אליו".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?

"במדינה שוויונית באמת, דובר ערבית שוטפת, ממשיך לכתוב ספרים בסדרת החקירות של אברהם אברהם – ואולי גם ספרים אחרים".

 אבי כץ

לפעמים משפט אחד פשוט מגלם את העניין כולו: ההכרזה "קפה בחמישה שקלים" עברה לפני כמה חודשים כמו אש בשדה קוצים, והיום כבר ברור ש"אפקט קופיקס" הוא ביטוי שגור. איש העסקים האלמוני עד לא מזמן, מייסד החברה אבי כץ, הצטרף לרמי לוי ("רמי לוי") ומיכאל גולן ("גולן טלקום") בפנתיאון אנשי העסקים המוזילים שהישראלים אוהבים לאהוב. היום, עם שישה סניפים ותור יציב למדי, נראה שקופיקס כאן כדי להישאר.

מי מעורר בך השראה?

"מעורר ההשראה הגדול שלי אינו בן החיים, והוא רבי משה בן מימון, הרמב"ם".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?

"נשיא הבנק הקבוצתי הראשון והגדול במדינה 'קרן הגשמה'".