במלכודת השעה

חברי להקת רוקפור כבר לא סופרים אלבומים. "איזה מספר זה בכלל?", הם מבררים ביניהם ועדיין לא בטוחים. אולי זה הגיל; חצי יובל עבר, ורוקפור, שהספיקה לראות עולם, לגרוף פרס מדיוויד גילמור, לחמם את דייב מת'יוס בנד, לחלוק במה עם ניל יאנג והקרייזי הורס, לחתום בלייבלים בחו"ל ואז לנשנש את נינט – עודנה חיה ושורקת. “Too Many Organs", אלבום שישי באנגלית, שלישי מאז עזיבת הסולן אלי לולאי ועשירי בכללי, הושק בבארבי בהופעה חגיגית אחרי סיבוב חימום קצר שעשו החברים – ברוך בן יצחק (שירה, גיטרה), מרק לזר (בס), איסר טננבאום (תופים) וויקי גני (קלידים) – בפתח תקווה, באר שבע, רחובות, קיבוץ דן, חמדיה ובעוד כמה מקומות שראיתם בפעם האחרונה בגוגל מפות. אל השמחה הצטרפו להקות צעירות כמו דראנק מאשין, וואן טו מאני, תעני אסתר וסאן טיילור, שנבחרו במסגרת פרויקט קאברים שרוקפור השיקה כערך מוסף לטור.

מבחינת הרוקפורים 2013 היא שנת השיא. "הפעם עשינו ניסיון שהצליח", מספר בן יצחק, "גם כתבנו את התקליט כולנו ביחד, להבדיל מבדרך כלל שמרק כותב את הטקסטים ואני את הלחנים. השירים התחילו מכלום, מרגעים רגילים של היום יום, וארבעתנו זרמנו – מישהו זרק איזה פארט ובניית השיר התחילה".

לזר: "ביל ריפלין שניגן עם REM, מיניסטרי, נייין אינץ' ניילז וסוואנז עשה את המיקסים לאלבום, וההפקה היא שלנו. ליסה ג'רמנו ואפרת בן צור מתארחות. מעבר לזה האלבום יוצא בוויניל עם בונוס למעריצים – אסופת שירים נדירים שלנו, קטעים אקוסטיים, סוכריות לאנשים שאוהבים אותנו".

הקטע בו מתארחת אפרת בן צור:

מה מכונת הזמן מסמנת לכם?

גני: "הזמן נתן משהו שאין לאף להקה אחרת בארץ לדעתי. רוקפור טעמה מהבינלאומיות בשתי תקופות שונות – לפני הדיגיטל ואחריו. התהליך של הוצאת החומרים מחוץ לישראל וקבלת הסכם מחברת תקליטים להופיע בחו"ל לפני תקופת מייספייס, פייסבוק וכו' – זו עשייה שונה בתכלית. אין תחליף לחשיפה הקלאסית – להיות בדרכים בלי ג'י.פי.אס ולהופיע לעומת סגירה של טור בפייסבוק".

בן יצחק: "יש לנו אתר מ־99', וכמו כל עסק, אם לא תתחזק אותו הוא ייפול ויתמוטט. צריך שיהיה עניין כל הזמן. בכל רגע נתון אנחנו דואגים לשנות ולהזיז דברים".

ככה מגיעים בבטחה למיינסטרים של השוליים?

בן יצחק: "אשכרה? תראי, אם אנחנו מדברים על אינדי אז בשנים האחרונות הוא נהיה מיינסטרים זקן ומחושב, אין חדש. למרות שאני כבר כמה ימים בלופ עם MGMT. עד היום אני מופתע כשמשמיעים שיר כמו 'חור בלבנה' ברדיו. שיר ארוך, בלי סדר ולא ברור. אז כן, אנחנו המיינסטרים של האינדי".

לזר: "אתה אינדי עד שאתה מצליח מסחרית. האופי של 'האיש שראה הכל' הוא אינדי, ועם הזמן התקליט הפך לסוג של קלאסיקה, ככה אומרים".

במונחים רוקנ'רוליים פעילות ענפה של להקה לאורך עשורים, בלי התפרקויות, היא לא דבר טריוויאלי בכלל. בשנים האחרונות יש ללהקה קורת גג בלייבל אנובה שמאפשר לה קרקע אמנותית וזגזוג חופשי בין שפות וסאונדים. "כמה שמתעייפים לפעמים", מאזן בן יצחק את האידיליה, "אני אומר לעצמי, וואי, סתום ת'פה, אתה עובד בעבודה שהכי כיף לך בה. תודה לאל, אף אחד מאיתנו לא זקוק לעבודה שנייה. אנחנו לא מיליונרים, אבל טפו טפו, בקטע הזה אנחנו מסודרים. עצם זה שבכלל קיימת להקה זה לא דבר ברור מאליו".

 ואם יכולתם לחזור בזמן?

 בן יצחק:  "וואלה, הייתי פותח את כל המיקסים מחדש".