דיסאוריינטציה

ההרכב Farthest South לא נשמע או מנגן כמו שום דבר ששמעתם

23 בספטמבר 2013

כמו הרבה אנשי זן, גם הטריו האינסטרומנטלי Farthest South מעדיפים לחיות את הרגע בלי לתכנן חצי צעד קדימה. האימפרוביזציה זומרת להם בעורקים – כשנחה עליהם הרוח הם מתחילים לנגן ואין להם מושג לאן הם יגיעו, מתי, או איך זה יישמע. הם לא עושים חזרות – כי אין חומרים לחזור עליהם – אלא מתאמנים, ומה שיוצא יוצא. "הדרום הרחוק ביותר" הוא מושג מתחום מגלי הארצות של תחילת המאה ה־20, והוא מסמן את הנקודה הרחוקה ביותר שניתן להגיע אליה, נקודה לא מוחשית שזזה כל הזמן. בכל פעם שבה מגלי הארצות הגיעו לנקודת האל־חזור הם הגדירו אותה בתור "הדרום הרחוק ביותר", עד שלבסוף מישהו כבר תקע יתד בקוטב הדרומי המוחלט. יאיר יונה (32, בס), יאיר עציוני (37, מחשב) וברי ברקו (35, חשמלית) שאלו את המושג ההיסטורי־גיאוגרפי לעולם המוזיקלי שלהם – "במובן המטפיזי של חיפוש, של גילוי ושל בדיקת גבולות", מסביר ברי – והפכו למשלחת אקספרימנטלית מאוד ורבלית. "אנחנו נכנסים למסע כזה", מתאר יונה, "שבמהלכו אנחנו בעצמנו דוחפים את הנקודה הדרומית בכל פעם מחדש".

באימון מקרי לגמרי שהוקלט במאי 2012 והפך לאי.פי בכורה, התחיל יונה לנגן את מה שעלה לו בראש באותו רגע. מי שנכח בסביבה – וזה כלל גם את המקדחה של יונה – נכנס ועשה את הקטע שלו. בדיעבד זה היה ג'אם הבכורה שלהם. "באותו סשן מוקלט, הסקסופוניסט אלברט בגר היה שם", מספר יונה, "ובאותה נקודה גם הוא היה הדרום הרחוק ביותר, בדיוק כמונו". "כל סשן נשמע אחרת לגמרי", ממשיך אותו עציוני, "זה לא שבדיסק הבא נשפר את הסאונד או נשחיז צדדים. זה פשוט יישמע אחרת. הפעם יצא לנו במקרה אלבום מאוד פרי־ג'אזי".

מתוך האלבום האחרון:

כמו החומרים המקריים והסבוכים שלהם, כך גם החיבור בין השלושה התגבש בקיץ 2011 בפוקס. עציוני וברי נפגשו בחומוסייה וקשקשו על מוזיקה תוך כדי ניגוב. במקביל, עציוני גילה את המוזיקה של יונה דרך חבר בפייסבוק, ובסמוך לכך חבר אחר, המוזיקאי אולריך שנאוסף, הגיע להופעת אלקטרו־שוגייז בארץ ועציוני קבע עבורם הופעת חימום ראשונה.

חתיכת הימור.

עציוני: "כל אחד מאיתנו מגיע מכיוון מוזיקלי שונה: אני בא מטכנו ומהאוס, יונה אוהב אינדי אמריקאי ודברים מאוד מלודיים, וברי בקטע של No־ווייב ומוזיקה קלאסית. יש השקה מוזיקלית, אבל החיבור בינינו הוא לאו דווקא מוזיקלי".

יונה: "אבל החיבור כן מתבטא במוזיקה מכיוון שכולנו רוצים להרחיב מסגרות ולחקור מקומות שאנחנו לא מכירים, בלי להגדיר מראש שאנחנו להקה שהיא איקס או וואיי. זה כור ההיתוך שלנו כנפשות וכנפשות מוזיקליות".

איפה הרמזורים אצלכם במוזיקה?

ברי: "באימונים אנחנו יכולים ליזום תרגיל שבו אנחנו צריכים לחקות אחד את השני, מרדף חיקויים שמחדד את השמיעה ואת התקשורת, או תרגיל אחר שבו כל אחד לוקח את החומרים שהשני מספק ומוסיף נדבך משלו. יש לנו עיקרון לעבוד נגד עצמנו, לזהות את המקומות הנוחים, ומתוך בחירה מודעת לעשות את ההפך".

עציוני: "הרמזורים שלי הם יאיר וברי. או אם בת הזוג שלי עושה את הווידיאו אז היא סוג של רמזור, או אם רון דהן עולה איתנו לבמה ומקריא שירה אז הוא גם סוג של תמרור".

מי הקהל שמגיע להופעות שלכם?

יונה: "אנשים שמתורגלים בתחום. מי שאוהב להקות אקספרימנטל כמו סופר סיילנט, או כאלה שאוהבים אלקטרוניקה קשה".

עציוני: "ברגע שהסט עובד, והוא לא תמיד עובד, יש נביעה של השראה. גם הקהל נהיה לרגעים חלק מהדרום הרחוק ביותר – גם אם הוא לא מתורגל – כמו שבאינדינגב לא רצו שנרד מהבמה".

אז אני יכולה לעלות לבמה ולהקיש על פחית?

יונה: "רק אם תהיה לך סיבה והיא לא תהיה מוּנעת מאגו. ואם תתרמי לַשָלם".