מדבקים

עם הרכב חדש ומהודק, אי.פי מרגש ושירים מהצד הנכון של האייטיז, להקת אנטיביוטיקה מרגישה בשלה מתמיד

24 בספטמבר 2013

כל חייו חיפש דן פביאן בלוך (38), סולן להקת הניו־ווייב התל אביבית אנטיביוטיקה, את הסטלה האולטימטיבית, אבל הדבר היחיד שמצא היא פרנויה מוחלטת. לכן, לא מפתיע שקרא לאי.פי החדש של להקתו "אפוריזם" ומילא אותו בשירים עם שמות קודרים כמו "הרעב", "ימים אחרונים" ו"תהום".

אנטיביוטיקה נוסדה ב־2005, אולם לקח לה זמן עד שנסגרה על זהותה. לקח לה יותר משלוש שנים להקליט דמו ועוד שלוש שנים נוספות עד אלבום הבכורה, "להישמע להוראות השימוש", שהספיק לעשות קצת רעש בחצר האחורית של מרתפי העיר. את האי.פי החדש מאייש גם הרכב חדש. "הנגנים התחלפו ואני היחיד שנשאר מההרכב המקורי", מבהיר פביאן בלוך. "החל מהקיץ האחרון אנטיביוטיקה מורכבת מאנשים קצת יותר מבוגרים ויותר בשלים מוזיקלית". נכון לעכשיו חברים בלהקה נורית שטרנברג שמנגנת קלידים ושרה, דני אברג'יל (טיפקס) על הגיטרות, המתופף ניר זילברמן ובלוך שמנגן בס ושר. בניגוד לאלבום הבכורה שהוציא ללהקה את הנשמה עד שראה אור, הפעם האי.פי תוקתק והכל קרה בשניות; "'אפוריזם' נכתב בתוך חודש ויצא אחרי חצי שנה בלבד", מספרת שטרנברג, "מהרגע שהתחלנו לעבוד על החומרים ועד הרגע שעטפנו את העותק האחרון בנייר משי וחתמנו עליו".

ועל הדרך פתחתם חוג של מלאכת יד.

פביאן בלוך: "ללהקה תמיד הייתה אוריינטציה של אינדי. ב־2007 אינדי הייתה המילה החמה, והיום זה מושג שבזים לו. המשמעות היא להיות משוחרר מגופים ומתמיכה, ובאמת המניע לכל הריליסים היה לעשות את הדברים לבד. הרעיון הוא למסור לאנשים מוצר מוגמר שהוא חד־פעמי וגם מוגבל כמותית. הכנו 130 עותקים בעבודת יד וזו המורשת של האי.פי. לא הלכנו על עטיפת פלסטיק סטנדרטית וכהמשך רעיוני מנוגד לאלבום הבכורה לא נשמענו להוראות השימוש והלכנו על מה שבא לנו. מעבר לזה, הדיסק גם זמין דיגיטלית".

שטרנברג: "הצעדים שעשינו מורגשים. האלבום הראשון שדגרנו עליו היה אסופה של שירים מעברה של הלהקה, והאי.פי, לעומת זאת, מייצג את ההווי שלנו בהווה. יש בו רק חמישה שירים אבל הם ארוכים, תקשורתיים ויותר מגובשים, אני חושבת. היה לנו מזל, כל אחד תפס תפקיד בלהקה ואחרי שדני הפיק לנו את האלבום הראשון הוא הצטרף, הכניס סדר ודחף אותנו לעשייה. את החזרות עשינו אצלו בסטודיו, זה לא עלה לנו גרוש וירד מאיתנו הסטרס הכלכלי".

עד כדי כך?

פביאן בלוך: "כן, מדהים לחשוב על ההבדל מבחינת ההשקעה: באלבום הבכורה שהוקלט באולפן יוקרתי השקענו 35 אלף שקל, והפעם חסכנו מכל כיוון שיכלנו והשקענו כולה 3,000 ש"ח. אם פעם שעברה לקחנו יחצנית, הפעם עשינו הכל באופן עצמאי מתוך רצון לשלוט בגורלנו".

מעל שיר הנושא של "אפוריזם", שאותו כתבה שטרנברג, מרחף כמו ענן צלו של הסופר האוסטרי תומס ברנהרד, האובססיה שלה.

"הכל התחיל מספר שנקרא 'הטובע'", היא חושפת, "על שלושה פסנתרנים שנפגשים באקדמיה למוזיקה ולומדים אצל ולדימיר הורוביץ, אחד הפסנתרנים הכי גדולים בעולם. סיפור בדוי אבל האנשים אמיתיים. הספר כתוב בצורה של וריאציות עם משפטים שחוזרים על עצמם, כמו יצירה קלאסית – הכתיבה של ברנהרד מחקה את המוזיקה. מאוד התרשמתי מזה, אז לקחתי מילים מהספר הזה ושיחקתי איתן, וככה הגיע 'אפוריזם'".

להאזנה ל"אפוריזם":

יש אצלכם ניגוד יפה בין חטיבת הקצב האחידה והגיטרות המחודדות שננעצות בסינתיסייזרים, לטקסטים שלכם, שלא קוהרנטיים בשיט.

שטרנברג: "הטקסטים לא מובילים לאיזשהו סיפור. רוב היצירה היא של דן והוא כותב כמו שהוא חושב. האהבה שלי ללהקה התחילה מהמילים. אם השירים יתפסו מישהו והוא ייתן להם פרשנות משלו אז שיחקנו אותה. אנחנו לא מנסים להיות לא ברורים".