עד שייצא עשן: הכירו מקרוב את החברים במפלגת עלה ירוק

מאז שהוקמה בשנת 1999, מתנהלת עלה ירוק כמו מועדון כדורגל כאשר בכל עונת בחירות משתנה ההרכב שלה לבלי היכר. שוב ושוב המפלגה שסומנה כפוני של טריק אחד, ולא יעיל במיוחד, מנסה לדלג מעל אחוז החסימה ולהרחיב את תחום המאבק שלה. עם ג'וינט רפואי ביד, שתי תופעות אינטרנט בראש הרשימה ומנה גדושה של אופטימיות קוסמית, מה הסיכוי שלה להיכנס הפעם לכנסת?

ג'וינט. קנאביס. מריחואנה. צילום: Shutterstock
ג'וינט. קנאביס. מריחואנה. צילום: Shutterstock
26 בפברואר 2015

רוב הפוליטיקאים בישראל מזגזגים. מעמדה לעמדה, ממפלגה למפלגה. אלו הנשארים באותה מפלגה הם, לעתים קרובות, פשוט אלו שאף אחד לא מזמין אותם לשבת במפלגה אחרת. מפלגות מתפצלות, מתאחדות, משנות שם, עוברות פנימה והחוצה מהמרכז. במקרה של עלה ירוק, השושבינה הנצחית של אחוז החסימה, שגירדה בעדינות מלמטה כמה וכמה פעמים מאז שהחלה להתמודד לכנסת ב־1999, העניין הוא הפוך – השלד המפלגתי עומד איתן, אבל האנשים המרכיבים אותו מתחלפים.

כדי לסבר את האוזן: עלה ירוק מתמודדת כעת לכנסת זו הפעם השישית, ורק שני שמות הופיעו בשלישיה הפותחת שלה יותר מפעם אחת – מייסדי המפלגה, בועז וכטל ושלמה סנדק, שכבר פרשו ממנה. לא מדובר במפלגה שעורכת פריימריז. היא גם הספיקה לעבור כמה טרנספורמציות: ב־2009 הונהגה על ידי הקומיקאי גיל קופטש, שהצמיד לה קמפיין סאטירי שממנו זכור – אם מישהו מקפיד להזכיר לך, לפחות – סרטון שבו הוא מעשן ג'וינט על הקבר של דוד בן־גוריון (במקום השלישי באותה שנה, אגב, התמודדה העיתונאית קארין ארד, שכותבת כיום טורי סקס ב־Xnet). קופטש גם הביא את עלה ירוק לתוצאות הנמוכות בתולדותיה (כ־13 אלף קולות בלבד). בבחירות האחרונות, ב־2013, היא התמודדה במשותף עם "הרשימה הליברלית" הליברטריאנית באופייה (כלומר, שאיפה למעורבות ממשלתית מינימלית, שיוצרת שילוב בין עמדות ימין כלכליות לצד תמיכה בחופש הפרט), ולמרות האופטימיות – שוב לא חצתה את אחוז החסימה.

[tmwdfpad] 

בחירות 2015 – לכל הכתבות

המפלגות הקטנות בישראל נמצאות כיום, עם העלאת אחוז החסימה ל־3.25, על פרשת דרכים. סקרים שניבאו לישראל ביתנו ולמרצ ארבעה מנדטים גרמו לתומכיהן (או לשונאיהן) להעלות את האפשרות שכלל לא יכנסו לכנסת הבאה, תמונה שנראתה מופרכת פעם. שועלים ותיקים כמו אלי ישי מצד אחד, ואחמד טיבי ממצד שני, מצאו עצמם מאחדים שורות לרגל המציאות החדשה. עלה ירוק, שהמצע שלה נשען בראש ובראשונה על לגליזציה של קנאביס, נמצאת במצב מורכב יותר, בעיקר היות שאין לה בית פוליטי מיידי שבו היא יכולה למצוא שותפים. בלא אג'נדה מדינית מפורשת, אך עם רוח חברתית־אקולוגית, רוב העמדות שלה נושקות לשמאל לייט, אך ספק אם מפלגות חמורות סבר כגון מרצ או המחנה הציוני היו רוצות בכלל להיתפס איתה באותו חדר (בטח לאור עברו של יצחק הרצוג כיו"ר הרשות הלאומית למלחמה בסמים).

[interaction id="54ef2557fea642d931419e55"]

ציץ וצ'ונג

אם התנהלות של מפלגה מול כתב יכולה להעיד משהו על האווירה השוררת בה, הרי שבעלה ירוק שולטת אי הפורמליות. הדובר שלהם, אלדד, אומר "אחי" אחת לחמש מילים. מספר 1 ברשימה, אורן ליבוביץ', לשעבר עורך המגזין האינטרנטי "קנאביס", טוען כי רגע ההיוולדות של המגזין שהפך אותו מאיש הייטק צעיר לפעיל לגליזציה היה, איך לא, באחד הימים הראשונים שבהם דפני ליף התעוררה באוהל בשדרות רוטשילד. "ישבתי שם עם מי שיהיו מנהיגי המחאה בעתיד. הם דסקסו את רשימת הדרישות מנציגי הממשלה," נזכר ליבוביץ', "הם העלו רעיונות, ותוך כדי הרחתי ריחות מוכרים מהאוהלים ליד. שאלתי אותם איך לא עולה הנושא של רדיפת צרכני הקנאביס בישראל, והם אמרו שהם מעדיפים לא להתעסק בדברים כאלה, שלא יגידו שאנחנו סטלנים". לא ברור כמה אנשים באמת היו שם ברגע שנולדה המחאה החברתית על המדשאה מול טוני וספה, אבל המועמדים של עלה ירוק – ליבוביץ', ד"ר ברקת שיף ועמרי חיון – מדברים בשצף דיבור מהיר, אינטנסיבי ונלהב שהיה נפוץ בימים ההם, והם ירשו משהו מדיבור השטח שהיה נפוץ בפלג הנאיבי יותר של המחאה. על כל פנים, הדנ"א של רוטשילד יושב על עלה ירוק בטבעיות.

צילום: Shutterstock
צילום: Shutterstock

 

"לא היה חומר כתוב על קנאביס בעברית באינטרנט בכלל", ליבוביץ' מתאר את רגע הקמת המגזין, שהפך לפורטל פופולרי (מעל ל־50,000 לייקים, עדכונים שוטפים על עלה ירוק, התפתחויות בתחום הלגליזציה בעולם וכן תמונה של בחורה שכתבה בטוש "רק עלה ירוק!" על המחשוף, לצד עדכונים על מעלליו של הקומיקאי טומי צ'ונג). קנאביס.com צמח במהירות, בין היתר בגלל שהצליח לדבר קודם כל סטלנית לסטלנים ומהפכנית למהפכנים; הוא ידע לתעל מעט מאווירת תרבות הנגד שקיימת בלית ברירה בקרב מעשנים לציבור שלא בהכרח נודע בזכות המוטיבציה העזה שלו.

עם ליבוביץ' בהנהגת המפלגה ובלוגר הרכילות עמרי חיון במקום הרביעי ברשימה – היה ניתן לצפות מעלה ירוק, כנראה המפלגה היחידה שמתהדרת בשני יזמי רשת בחמישיה הפותחת, שיכבשו את האינטרנט בסערה. זה לא בדיוק קרה, אבל הם כן הצליחו לגייס סכום נאה (243,335 שקלים) דרך קמפיין הדסטארט – לפי תקציב הקמפיין (המפורט בשקיפות מעוררת הערכה) משמעות הדבר היא שהם מימנו את ההוצאות הבסיסיות של מסע הבחירות, אך לא הצליחו להגיע ליעדים השאפתניים יותר שהיו לוקחים אותם גם לשלטים באיילון. מי שתמך כספית במפלגה, אגב, קיבל שטרות חוב שמבטיחים כמה גרמים של קנאביס – לכשיהיה חוקי. זה זיכה אותם בעתירה לוועדת הבחירות מטעם העמותה החידתית תנו לאדם לחיות (עקבותיה האינטרנטיים היחידים מובילים לידיעות על העתירה וכן לכתובת במבשרת ציון, אך לא לשום פרטים נוספים, גם לא טלפון) – לא בגלל שמדובר בקנאביס, אלא משום שזהו לכאורה שוחד בחירות. השופט בדימוס סלים ג'ובראן, מספר ליבוביץ', דחה את העתירה על הסף.

לבריאות. צילום: Shutterstock
לבריאות. צילום: Shutterstock

 

"במחאה החברתית נפתח אתר שבו התבקש הציבור להציג את דרישותיו לממשלה, ונושא הלגליזציה היה במקום הראשון", אומר ליבוביץ', "זו הייתה הכתבה הראשונה שפרסמתי. בבחירות הקודמות לקחה התנועה הליברלית את מפלגת עלה ירוק ואני הייתי מין עלה תאנה של תחום הקנאביס, במקום החמישי ברשימה. הפעם חששתי שעוד פעם מישהו שהוא לא אני או מישהו מהאנשים שפעילים בתחום הזה ייקח את המפלגה וייגרום לנו יותר נזק מתועלת, יפגע במומנטום שיצרנו בשנים האחרונות. החלטתי שאני אעשה את זה".

ואיך נקבע שאתה תהיה במקום הראשון?

"בהצבעה של הנהגת המפלגה".

ליבוביץ' הפך לראש המפלגה בנובמבר האחרון; כמה ימים קודם לכן, בתגובה לעיתון "הארץ", עדיין דיבר וכטל בשם עלה ירוק כאחד ממייסדי המפלגה, בלא תפקיד רשמי. "הקמתי את המפלגה והרצתי אותה לכנסת שלוש פעמים, אבל אני לא אוהב להיתקע בכיסא," משיב וכטל בנוגע לטיב יחסיו עם המפלגה כיום, "גם המצע הוא מגוון, זו לא מפלגה של נושא אחד. אנשים צעירים וטובים ממשיכים את דרכנו ואני בענייני. אני חושב שזה בית לצעירים ברוחם ובגילם שמחפשים להרגיש טוב עם מה שהם מצביעים ולא כאקט של ברירת מחדל". הצירופים "מצע מגוון" ו"לא מפלגה של נושא אחד" חוזרים שוב ושוב לא רק אצל וכטל, אלא גם אצל כל חוליה במפלגה. כנראה שהם ממורקרים בדף המסרים. אפשר להבין אותם: המאבק ללגליזציה נתפס בציבור, גם בקרב אנשים שתומכים בו בעיקרון, כמשהו לא רציני, מעין מחאה בשרוואל. דווקא לעומתם, הסחיות המלח־ארצית המנומסת אך עניינית של ליבוביץ' היא מרעננת.

אורן ליבוביץ'
אורן ליבוביץ'

נראה שעלה ירוק מתפקדת כמעין שלד, כמו קבוצת כדורגל. אתם מחליפים רשימה כמעט לגמרי בכל פעם

ליבוביץ': "דווקא עכשיו זו הרשימה הכי אותנטית של עלה ירוק. לא אנשים שבאו ועשו איזה סיבוב על המפלגה וניסו להשיג משהו, אלא כאלה שכבר שנים נמצאים בתחום (המאבק ללגליזציה)".

אתה אומר שתמכת במחאה החברתית, אבל בבחירות הקודמות רצת במקום החמישי ברשימה שהייתה ליברטריאנית בעיקרה

"דעות ליברליות הן לא בהכרח כמו שהן נתפסות בציבור. זו פשוט דרך אחרת להגיע להורדת יוקר המחיה. הרעיון היה להוריד מסים, להפשיר נכסים ולפתוח את השוק לתחרות כדי להוזיל מחירים. ראיתי בזה אג'נדה חיובית בסך הכל, אבל אני הייתי שם כנציג נושא הקנאביס ורדיפת הצרכנים. התפיסה (של עלה ירוק) היום היא יותר סוציאלית. אם ניקח את הדוגמה של כחלון, מה שפתר את הבעיה בשוק הסלולר לא היה השוק החופשי, כי שם נוצר קרטל שתיאם מחירים, אלא האיסור על קנסות יציאה. אנחנו רוצים להכיל רגולציה על קפיטליזם גם בשאר תחומי השירות: בתחום השכירות, בבנקים".

מפלגת עלה ירוק
מפלגת עלה ירוק

מי זה בצלאל סמוטריץ'?

כשליבוביץ' נשאל כיצד הגיב לבשורה על העלאת אחוז החסימה, הוא מפתיע בתשובתו: "שמחתי. אם קודם הייתי נכנס עם חבר כנסת אחד־שניים, עכשיו אני נכנס עם חמישה חברי כנסת ואני כבר כוח במשא ומתן הקואליציוני. בגלל העלייה באחוז החסימה, המפלגות הקטנות האחרות לא רלוונטיות. אני מאמין שהקולות של אנשים שמאסו בפוליטיקה הרגילה יגיעו אליי בסופו של דבר," טיעון לא זהיר אחרי קדנציה שבה הצירוף האופנתי־לשעבר "פוליטיקה חדשה" נזרק מכל המדרגות. גם טיעון ההמשך שלו לא עוזר לחסל את התדמית הבעייתית של עלה ירוק כפוני של טריק אחד: "כשהבוחר יגיע ויראה שיש בדיוק את אותן מפלגות מלפני שנתיים, הוא יבין שבעוד שנתיים יהיו שוב בחירות ושעדיף לו לתת לנו צ'אנס ולעשות שינוי אחד לפחות. בעוד שנתיים ניפגש שוב לבחירות ונתמודד עם הדברים הבאמת חשובים". מצד שני, אפשר לומר שגם המחנה הציוני והליכוד מריצים אלה על אלה קמפיין חד ערוצי – אנחנו או הם, הוא או אנחנו.

ליבוביץ' נאחז בסקר של מכון מדגם (המזוהה עם מינה צמח) שניבא למפלגתו שלושה מנדטים – פחות מהדרוש כדי להיכנס לכנסת כיום, אך לו היו מגיעים לנתונים כאלו טרם עליית אחוז החסימה, היו מוצאים את עצמם לראשונה בין כתליה. "חברות הסקרים מתעלמות לחלוטין מהקיום שלנו", הוא קובל, "הן לא דוגמות אותנו בשאלונים. עלה ירוק מופיעה בנתונים כאילו היא לא עוברת את אחוז החסימה, אבל בפועל אף אחד לא שאל בכלל. אנחנו רוצים שיציגו את הנתונים הגולמיים של הסקרים. זה חוסר צדק משווע ואנחנו פועלים בעניין גם במישור המשפטי".

ישנם גם מאמצים רציניים מצד המפלגה לחזק את המיתוג שלה כמפלגה ירוקה – אולי הדימוי שהם צריכים להילחם בו הוא היותם מפלגה של צמח אחד. לפיכך, במקום השלישי ברשימה ממוקמת עדי לוסטיג, שהובילה לפני כמה שנים את המאבק המוצלח להצלת חוף פלמחים – אחד המאבקים החברתיים הראשונים בישראל שהופץ באופן מסיבי דרך פייסבוק. אבל כאשר עיקרון אחד במצע שלך שואף לשנות חקיקה ביחס לסם וכל האחרים הם נושאים פחות סקסיים, זוהי משימה קשה למשוך מהעניין האחד הזה אפילו מעט מהאש שהוא מקבל ולפזר אותה באופן שווה יותר.

עדי לוסטיג
עדי לוסטיג

 

דירוגו של עמרי חיון, בן 23 בלבד, במקום הרביעי ברשימה, גם הוא צעד אמיץ למפלגה שמנהלת יחסים מורכבים עם תדמיתה. הרי בעין לא זהירה קל לערבב את חיון עם מושאי הסיקור הטראשיים שלו. חיון של בחירות 2015 – שמתחיל את השיחה במשפט שאזכור עוד זמן מה, "אני תכף חוזר אליך. אני בדיוק תובע את אייל גולן" – מספיק חכם בשביל להבין שהוא טירון במשחק מורכב מאוד ונאבק בפיתוי לדמיין ש־200 אלף הלייקים שיש לאתר שלו (שנקרא על שמו) יתורגמו לקולות בקלפי. הוא מרבה בניימדרופינג ומדבר על פוליטיקאיות בטון שבו כתבי רכילות מדברים על סלבריטאיות. "דפני ליף חברה מאוד קרובה, סתיו שפיר חברה קרובה," הוא נהנה להגיד, "תמר (זנדברג) היא אדם מקסים ואנחנו מכרים, אני מרים עם מיכל (רוזין) בכנסים".

חיון, שמכיר את המשחק התקשורתי מעולה, הוא, בהקשר זה, ההפך הגמור מד"ר ברקת שיף, שמעידה על עצמה שהיא מנהלת את המאבק למען קנאביס מתוך המערכת הרפואית מאז שנת 2000. גם היא, כמו חבריה, מדברת מהר ובהתלהבות וכאילו בלי לשים לב שופכת עליי בעשר דקות את כל תולדות המאבק שלה, עם המון שמות, מראי מקום ומונחים רפואיים – בקיצור, כל מה שזר לחלוטין לפוליטיקה הישראלית הרדודה. ספק אם ד"ר שיף היא הדמות הכריזמטית שתרים את הקמפיין מעלה, אבל היא בהחלט מוסיפה נופך רציני למפלגה. ליבוביץ' טוען שדרישת יסוד שלו למשא ומתן קואליציוני, תהיה מינויה לתפקיד שרת הבריאות.

"שרת הבריאות לא מבינה כלום בבריאות", קוצפת שיף. "היא האדם הכי פחות מתאים לנהל את משרד הבריאות, שמשחק בה כמו במריונטה. כשהתחילה הקנדציה שלה, באתי אליה עם חוברת שהוציא משרד הבריאות הקנדי על קנאביס. היא אמרה, אני אעשה שולחן עגול בעד ונגד ואזמין אותך. היא לא הזמינה אותי."

שולחן עגול היא עשתה?

"כן. צלצלתי אליה למחרת. שאלתי, 'למה לא הזמנת אותי?' היא אמרה ששכחה".

צילום: Shutterstock
צילום: Shutterstock

ראש המפלגה שלה מכחיש בתוקף שהוא עישן קנאביס בצעירותו, חרף לקט עדויות (שאסף ופרסם עיתונאי "הארץ" אורי משגב לפני כשנה וחצי) שמצביע על ההפך.

"אני לא יודעת מאיפה זה בא. הלך הרוח היום בישראל הוא שלגליזציה זה בון טון. אני תוהה למה הוא עדיין מחזיק בדעה הזאת שלו. לפי דעתי, היא סתם מדקלמת את משנת יש עתיד בנושא".

מה עם הפעילות של תמר זנדברג ממרצ בנושא בכנסת האחרונה? (זנדברג הגישה ב־2013 הצעת חוק לפיה שימוש עצמי בקנאביס לא יהווה עברה פלילית)

"דה קרימינליזציה מוציאה את העוקץ מהסיפור ופותרת את הבעיות של חלק מהמשתמשים, אבל כל עוד זה לא חוקי, גם אם לא פלילי, החולים עדיין נאלצים לפעול מול השוק השחור".

בינתיים, חיון עסוק במיתוג המפלגה. "אם אני לוקח את המותג של עלה ירוק ומכניס אותו למותג שאני יצרתי, אז יש שם משהו דומה מאוד. אמרו לא יהיה, לא יקרה, לא האמינו בי, ובסוף הגעתי למקום הרביעי. גם על המפלגה נכפתה סטיגמה".

הדגל האישי של חיון הוא זכויות לקהילת הלהט"ב. "הייתי מעורב מאוד בסצנה עד לפני שנה, ושם הבנתי שזו בועה. הקהילה רואה את אסי עזר בפריים טיים, עברי שר לנו, לפני כמה שנים קיבלנו את 'יוסי וג'אגר'. אבל זה לא באמת ככה. איפה שבאמת משפיעים – בכנסת – שונאים אותנו. הדוגמה הכי ברורה לעיוורון של הקהילה היא לראות אדם כמו ינון מגל, שעבד עם איזה מאתיים הומואים בוואלה, הולך לבית היהודי. אדם שכאילו משחק את משחק 'אני אוהב הומואים', אני חבר שלהם, בסוף הולך למפלגה שמתעבת אותם. ראינו משתתפי ריאליטי וזה הספיק לנו? לא קיבלנו כלום. חשוב לי שלא יהיה ח"כ בארון בכנסת הקרובה, שלא יהיו 13 ח"כים שלא מתביישים להגיד שהם שונאים אותנו".

אז אתה רוצה להיות הקונטרה של בצלאל סמוטריץ'?

"מי זה בצלאל סמוטריץ'?"

עומרי חיון
עומרי חיון

עם המאבק המזרחי אתה מזדהה?

"אני לא מזדהה עם אף אחד," הוא יורה, אבל אז מהרהר ומודה, "שמע, עשו לי את החיים הכי קשים בתחום שאני עובד בו. להגיד לך שאני לא חושב שזה קשור לעובדה שאני לא מהכת האשכנזית, זה שקר. אבל לאט לאט ראו שיש לי ראש על הכתפיים, אז התייחסו אליי כאל בן אדם. בקטע הפוליטי, אני לא יודע איך זה עובד. אף פעם לא התייחסתי לעצמי כאל מזרחי או כאל אשכנזי, אבל אייל גולן אמר שאני אשכנזי באופי".

"אני לא יכול לכפות את עצמי על אף אחד", מסכם חיון ומגלם בתוכו את החידה של עלה ירוק, שיודעים טוב מאוד שיש מאות אלפי צרכני קנאביס בישראל, ויחד עם זאת הנתונים מרמזים שייתכן שהמפלגה מיצתה את קהל הבוחרים שלה. "אני בא להביא את הכוח שלי. לייקים הם לא קולות בקלפי, אבל יש לי כבר מלא כוח. וואו, כמה כוח יש לי. ואנחנו נראה אותו בקלפי".