עם תחתונים

ערב אחד, לפני שנתיים וחצי, הציע ארז רוסו לעדי ויינברג לעלות אליו הביתה לשמוע תקליטים (במובן המילולי־מקצועי). עוד לפני הג'סטה הזאת היא שמה עליו עין, לא בקטע רומנטי. "אני רוצה לשיר, תעזור לי", היא פנתה אליו בנחישות בבר. "צילמתי את עצמי שרה ומנגנת", נזכרת ויינברג, "השמעתי לו, והוא לא ממש התלהב אבל אמר: 'יודעת מה, אולי אפשר לעשות איתך משהו'".

מאז הצמד נהיו "באדיז", כלשונה, או "אחוקים", בשפתו: הוא (38), הגיטריסט של ג'ירפות משנת 99', בכלל לא ראה את עצמו כזמר בסיפור הזה. היא (29) הפסיקה לשיר בגיל 18 כשלא התקבלה ללהקה צבאית, סיימה תואר במשפטים. ביחד הם עושים פולק־אקוסטי, שרים באנגלית שירי אהבה פשוטים וערבים גם לאוזן סטנדרטית ובלתי מזוינת.

הם נפגשו לסשן באולפן, שממנו הגיח "All This Love" שהפך במהרה ללהיט בזעיר אנפין. "כל מה שקרה עם הפרויקט הזה הקדים אותנו", מספר רוסו. "ההתעניינות והביקוש להופעה הגיעו הרבה לפני שהיינו מוכנים לצאת מהסטודיו. חברים ששמעו את הסקיצה של השיר התלהבו בטירוף ודחפו אותנו לצאת עם זה. חלקם עובדים במשרד הפרסום ראובני פרידן, שעובד עם קסטרו, ונוצרה הזדמנות מוזרה כשהם ישבו בפגישת קמפיין להלבשה תחתונה וחיפשו שיר לפרסומת".

השלב הבא הוא שאנשים ייכנסו עם השיר לחופה. ובינתיים, מה חלוקת התפקידים ביניכם?

ויינברג: "משהו באינרציה גרם לנו להבין שאנחנו לא יכולים להמשיך לשבת על התחת. השקענו עוד קצת, עשינו קליפ יפה והוצאנו אותו בצורה מסורתית עם יחסי ציבור לכל תחנות הרדיו. גם זה היה קל יחסית. בישיבה השנייה הם הכניסו את השיר לפלייליסט לילה והוא ישב שם כמה שבועות".
רוסו: "אני אחראי על הורדת הציפיות. עדי מגלה את עולם המוזיקה צעד צעד, היא עפה בלי תקרה. זה מאזן את העובדה שאני כבר מכיר את התעשייה ויודע מה המגבלות שלה. אבל באמת, אין כמו אופטימיות בשביל לקחת את הדברים אל השלב הבא. אנחנו נמצאים במקום ריאלי ושפוי יחסית, רק לעתים זה עלול להתנגש בשקט הפנימי שגם ככה אין לי. אבל כשאני ועדי בחדר אחד ומתחילים לנגן, יוצא שיר, אפילו שאני לא משפריץ טקסטים".