העצרת לציון רצח רבין השנה מזיקה ומציגה נרטיב שקרי

לא, לא כולם צריכים לעשות חשבון נפש. אין כאן סימטריה. אם אכפת לכם ממורשת רבין, מהדמוקרטיה הישראלית ומהצורך להגיע להסדר עם הפלסטינים, אל תלכו לעצרת בכיכר

עצרת הזיכרון ליצחק רבין (צילום: Getty Images)
עצרת הזיכרון ליצחק רבין (צילום: Getty Images)
1 בנובמבר 2017

בן שמונה הייתי כשפעיל ימין קיצוני רצח את יו"ר מפלגת השמאל הגדולה בישראל וראש הממשלה. שבוע אחרי הרצח, בעצרת הענק שנערכה בכיכר, ההורים שלי התעקשו לקחת אותי, לאירוע שבקושי הבנתי אז את משמעותו, אבל היה אחד האקטים החינוכיים היותר חשובים שהם עשו. גם בעצרת לציון שנה לרצח נכחתי, וכך גם בכמעט כל עצרת שנתית שנערכה בכיכר ב-22 השנים שחלפו. השנה לא אהיה נוכח בה.

הלכתי לעצרת גם בשנים האחרונות, כשהעצרת הייתה ממש-לא-פוליטית, וגם כשהייתה רק-קצת-פוליטית, וכשהייתה פוליטית-אבל-לא-מפלגתית. הלכתי כשלא מצא חן בעיני תוכן העצרת, וכשלא הבנתי למה לעזאזל נואמים בה האנשים שנואמים בה. הלכתי כי באופן כללי האמנתי שחשוב לתרום את חלקי הקטנטן להפקת הלקחים של רצח רבין, בכל הקשור לדמוקרטיה הישראלית ולתהליך השלום, גם אם אני לא מסכים עם כל מה שקורה בעצרת הזו. בכלל, מפריעה לי התפישה שכל כך חזקה בשמאל (ולא קיימת בימין, ועל כך קנאתי במידת מה) של בחירה סלקטיבית כל כך של פעילויות, הפגנות ועצרות. נדמה שמספיק לשמאלני הממוצע קמצוץ תבלין כלשהו כדי שיוותר על המנה כולה. נוח מאוד לשמאלנים למחוק מלוח השנה את כל הפעילויות שמחייבות אותם לצאת מהבית, כי כל פעם הם לא מתחברים לפסיק כלשהו במצע ההפגנה. מפה לשם, הם מוצאים את עצמם מבלים כל מוצאי שבת על הספה, לכאורה מתוך אנינות דמוקרטית. ובכל זאת, השנה גם אני לא אהיה נוכח בעצרת.

די להסתכל בכרזות שקידמו את העצרת (ושלאור הביקורת הציבורית עודכנו, אמנם) כדי להבין שהשנה גם לי אין מה לחפש בה. "עצרת המונים לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל", נכתב בה. כאילו ב-4.11.95 נפטר יצחק רבין בשיבה טובה, לאחר שפרש מראשות הממשלה כדי לשחק עם נכדיו בימים האחרונים, וכעת יתכנסו ההמונים להיזכר בימים היפים ב"כדורי". די לחשוב על המילים שלא מוזכרות בכרזה הזו; "רצח", למשל. "שלום", לחילופין. די לבחון את רשימת הנואמים והעמדות שהם מביאים עמם לעצרת. מתנחלת שפונתה מעפרה, למשל, תנאם בעצרת, והיום כבר הקפידה להצהיר ש"לימין נמאס לעשות חשבון נפש, הרי גם השמאל הסית" (פורסם במעריב). די לראות מי לא ינאם בעצרת הזאת – מנהיגי המפלגה שרבין נרצח משום שעמד בראשה והוביל את מדיניותה, למשל.

כבר לא העצרת שלי (צילום: Getty Images)
כבר לא העצרת שלי (צילום: Getty Images)

מדובר בעצרת שנמנעת מהתייחסות לסוגיות המהותיות של רצח רבין – הזכות שנטל לעצמו מחנה פוליטי, כולל מנהיגו הפוליטי (מנהיגה של מדינת ישראל גם היום) ומנהיגיו הרוחניים, להסית לרצח של ראש ממשלה. מרבין האיש, בינינו, לא כל כך אכפת לי. בטח לא 22 שנה אחרי. לא התמונה שלו צריכה להיות מרוחה על הכרזה, והעצרת לא צריכה להיות לזכרו של האיש. 22 שנה אחרי, הישראלים לא צריכים לזכור את יצחק רבין, הם צריכים לזכור מה הם עשו ב-4 בנובמבר 95', מה הם עשו מאז ומה הם צריכים לעשות אחרת.

עצרת שתספר על הסתה משני הצדדים, על חשבון נפש שהשמאל דווקא נדרש לעשות על ההסתה שקדמה לרצח, היא עצרת מסוכנת, עצרת שפוגעת בזיכרון הקולקטיבי ובמורשת רבין יותר מאשר אי-קיומה של עצרת כלשהי. לפני שהמיקרופונים יזעקו את זה באבן גבירול ובפרישמן, נבהיר את ההפך: לא באמת היו מסיתים משני הצדדים. אם היו קולות קיצוניים משמאל, הם היו בטלים בשישים, ולא במקרה: להבדיל מקולות קיצוניים בימין, אלה שבשמאל לא זכו לבמה, ולא זכו לתמיכה ממסדית פוליטית ורוחנית. לא במקרה אף קיצוני משמאל מעולם לא רצח ראש ממשלה. לא במקרה אף קיצוני משמאל מעולם לא השליך רימון לעבר הפגנת ימין והרג משתתף. לא במקרה אף קיצוני משמאל מעולם לא נכנס למערת המכפלה וטבח בעשרות מתפללים. אין בנושא הזה, ובוודאי לא הייתה לפני הרצח, סימטריה בין שמאל לימין. וזה לא שאכפת לי כל כך מהכפשה של מחנה השמאל, לא זה העניין המסוכן כאן. העניין המסוכן בשליחת מסר של "קיצונים משני הצדדים", ב"שני מחנות סימטריים שצריכים לעשות חשבון נפש", הוא שבכך נעשה רידוד מכוון של מה שצד אחד במפה אחראי לו, ועירבובו לכדי הלך רוח כללי, מסית ואלים שכולם היו כביכול נגועים בו לפני הרצח. נרטיב כזה מקהה את היכולת לזהות את הבעיה ולטפל בה. אף אחד לא אשם, כולנו כחברה ישראלית עשינו שטויות. בוא נמשיך הלאה ביחד. קשקוש.

אם אכפת לכם ממורשת רבין, מהדמוקרטיה הישראלית ומהצורך להגיע להסדר לא אלים עם הפלסטינים, אל תלכו לעצרת בכיכר במוצ"ש. עצרת שתעביר נרטיב שקרי תעשה יותר נזק משום עצרת. אם אכפת לכם, יש מספיק דברים אחרים שאתם יכולים לעשות. אם אין לכם כוח לעשות אותם, לפחות אל תזיקו.