אפי נצר, אבי השירה בציבור, בשיחה לכבוד קבלת פרס אקו"ם למפעל חיים

אהלן אפי נצר, הגורו של השירה בציבור. סחטיין על הפרס למפעל חיים שאתה עומד לקבל מאקו"ם.

"שלומי נהדר, איך לא? ראית כמה לייקים קיבלתי בפייסבוק?".

לפוסט על הפרס, יענו?

"כן, 402 לייקים כבר".

פייסבוק הוא אחלה ליטוף לאגו.

"כן, הא? זה באמת נחמד".

קראתי בוויקיפדיה שקיבלת בעבר פרסים זהים מאיגוד אמני ישראל ומאוניברסיטת בר אילן, אז אתה בטח לא מתרגש כל כך.

"קיבלתי כבר שישה פרסי מפעל חיים: מעיריית חיפה, עיריית ראשון לציון, רמת השרון, קריית אתא, א.מ.י, אוניברסיטת בר אילן וגם פרס מגן הכנסת".

אז מפעל החיים שלך הוא בעצם קבלת פרסי מפעל חיים.

"יש לי הרבה, בהחלט, אבל זה עדיין מרגש אותי, כל פעם מחדש. הפעם זה מרגש יותר כי לקבל פרס מהקולגות שלך, מאנשי מקצוע מתחום המוזיקה, זה באמת כבוד גדול, עם כל הכבוד לעיריית קריית אתא. אבל תדע לך שהפרס האמיתי הוא שאנשים עדיין שרים ורוקדים את השירים שלי עד היום".

מה שהולך הכי חזק היום זה קריוקי ביתי. איך אתה עם זה?

"מי שרוצה לשיר קריוקי – שיבושם לו. מה שאני המצאתי הוא מתכון הרבה יותר עשיר, שמשלב שירה בציבור, מצגות, אירוח אמנים ושואו שלם. כבר לפני 20 שנה עשו כתבות על טרנד הקריוקי ושמו כותרת 'אפי נצר יתלה את האקורדיון?', והנה אני עדיין פה. אנשים בארץ אוהבים לשיר יחד – מול זמר או מול מכונה, אפילו אם זה לא הקאפ אוף טי שלי".

אני חייב לשאול אותך על השיר "פרחים בקנה" שהלחנת: מה הכוונה מאחורי "בנות בצריח"? באיזה קונטקסט הן מגיעות לשם?

"זה אומר שבנות יושבות שם במקום חיילים, מה לא ברור?".

בסדר אבל במסגרת מה – יום ביקור משפחות בבסיס הטירונים של השריון?

"ירדת לעומק השורה הזו, אני רואה. פשוט הטנקים עומדים בצד הדרך ובצריח יש בנות, זהו. יש לי תמונות כאלה, אני יכול להראות לך".

ממתי? ששת הימים?

"לא, איזה ששת הימים? מהמצגות שלי, תמונות שצילמנו לאחרונה בשביל המצגת".

ותגיד, בשירה הציבור יש את אסכולת מזמזמי "נה, נה, נה, נה" ויש את אסכולת "לה, לה, לה, לה". איפה אתה ממוקם?

"לא זה ולא זה, אצלי אין זמזומים, כלם שרים את המילים".

ומה עם הזקנים שלא רואים טוב ומתקשים לקרוא את השקופיות?

"אין מצב כזה, האותיות אצלי הן בגודל של בניין. אני נותן כבוד למילים ולכן אף אחד אצלי לא יזמזם. חד וחלק".