אצבע משולשת לממשלה: תיאטרון קליפה במיזם אקטיביסטי חדש

נראה שהשילוב בין אקטיביזם לתרבות ואמנות זוכה לעדנה מחודשת בחסות הקורונה, ועדיין יש שיגידו שמתבקש עוד ממנו. אפילו עוד הרבה. כעת זו החבורה המוכשרת של תיאטרון קליפה שמוציאה מיזם בשם "חמש אצבעות" – חמש יצירות וידיאו ופרפורמנס קצרות בנושא אקטיביזם במרחב הציבורי.

היוצרים מסבירים כי "היצירות צולמו תוך התערבות פיזית ורעיונית מקסימלית במרחב הציבורי מוכה המגבלות והסגרים של שלהי 2020 ויוצגו במרחבי הרשת, בה קיומה של אמנות עדיין אפשרי. אלו חמש אצבעות משולשות, מאשימות, כלפי ההתנהלות הממשלתית וגרורותיה החברתיות בישראל כעת".

להיות או לא להיות: ההצגות והיוצרים הכי נועזים בתיאטרון הישראלי

ביצירה הראשונה "יום בחיי מדחום תקול" של גל וולינץ מתועד מדחום שהוצב בפינות שונות בפארק וולפסון. היוצר ביקש לברר האם אנשים ימדדו בכל זאת את חום גופם מתוך התניה? אלא שלפי היוצר, בנוסף לכך מתגלה רובד נוסף ונוצר פורטרט מלנכולי של אובייקט. לצפייה:

ביצירה "כולנו פליטים של עודד צדוק נבחן מצב הפליטים במציאות חיינו העכשווית, תוך שימוש בתיאטרון רחוב. היצירה קוראת להעלות למודעות את מצב הקהילה שנפגעה משמעותית במהלך משבר הקורונה. לצפייה:

היצירה השלישית, "חיי שמורים בחלקה פנויה" של אורין יוחנן, עוסקת באלימות נגד נשים, על רקע העלייה בדיווחים לשירותי הרווחה במהלך המשבר. במסגרתה בחרה היוצרת לנצור את זיכרון הנרצחות על ידי איסוף אבנים ממצבותיהן ונשיאת נטל המשקל על גופה. לצפייה:

הרביעית בסדרה היא היצירה "How you see me" של קזויו שיונוירי, אזרחית יפנית המתגוררת בישראל. מחוויותיה עולים דפוסים קבועים של הפרעה מצד זרים בנוגע למראה החיצוני שלה, וביצירה היא מנסה לענות לפניות אליה. לצפייה:

היצירה החמישית והאחרונה נקראת "ינעל האולם" של היוצר אריאל ברונז, והיא מתמקדת בסגירת התיאטראות ברחבי העיר על סוגר ובריח, בליווי צו פינוי, סגירה והריסה ממשלתי. לפי היוצר, מדובר בקריאת השקמה "להשתחרר מכבלי האימה ולסרב לחוקים עברייניים, המקודמים בידי נוכל המואשם בפלילים, המנצל את מעמדו כדי לחמוק מעונש". לצפייה:

לפרטים נוספים באתר התיאטרון