תופס קו: אריאל בסן מלמד את הגבר הישראלי אופנה ומגדר
הקולקציה החדשה של אריאל בסן מעבירה שיעורים במגדר, והופכת מינימליזם, מודרניזם ואדריכלות ברוטליסטית לחליפה
המעצב אריאל בסן לא מפחד מנישתיות. אין לו ברירה – מול האקלים הים תיכוני החם מצד אחד ומנטליות הכפכפים של הגבר הישראלי מהצד השני, בוחר המעצב בן ה־37 ליצור בגדי גברים שנושאים בגאון את דגל החייטות הקלאסית, תוך שילוב אלמנטים מודרניים. יחד הם מלמדים את הגבר הישראלי שאפשר להתחבר לצד הנשי שלו גם דרך חליפה.
מתחת לחגורת המתלבשים שלו תוכלו למצוא שמות כגון אסף אמדורסקי, אוהד שרגאי ואפילו מארינה מקסימיליאן, שאולי מוכיחים שהעקשנות לדבוק בקו הכל כך ספציפי שלו משתלמת. "ברור לי שאלה לא בגדים שימלאו את הרחובות, אני יודע שאני עושה משהו שיש בו מן הנישתיות, יש לקולקציה קו מוגדר והיא לא אמורה ללוות אותך לכל מקום, אלא אם אתה אדם מאוד ספציפי".
הקולקציה החדשה שלו, השלישית במספר, יוצאת החודש. "הקולקציות שלי הן סיפורים בהמשכים", מספר בסן. הסיפור שהוא מספר הוא בהשראת האמן האמריקאי סול לוייט, אחד ממייסדיי האמנות הקונספטואלית שידוע בציורי הקיר הענקיים שלו. כמו בקולקציה הקודמת בהשראת האמן, גם בקולקציה הנוכחית מתמקד בסן באלמנטים א־סימטריים, משחקי אורכים, רוחב ועיצוב מוקפד מאוד שמהלך תמיד על הקו הגברי־נשי.
בסן מצטרף לשורה ארוכה של מעצבים שמנסים לזעזע את גבולות הגזרה של אופנת גברים. עם זאת בשעה שרבים מהמעצבים מבקשים לאתגר את האופנה באמצעות מראה אנדרוגני המשתמש בגזרות נשיות, בסן שומר על מהות גברית. "אני אוהב לשחק כמובן על התפר בין גברי ונשי, אבל משאיר את זה בתחום הגברי עם המלתחה המחויטת והקלאסית הגברית".
השידוך בין הקו המחויט והסגור שלו לבין החום התל אביבי, הוא אומר, טבעי יותר משנדמה. "צריך לשחרר טיפה את העקבות או הסטיגמות המתקשרות לחליפה. ב־99 אחוז בגדים מחויטים עשויים בדים טבעיים. צמר של חליפות, למשל, נקרא צמר קר והוא עשוי מסיבים מאוד עדינים ודקים, נושמים יותר מנג'ינס".
הדרך לעיצוב אופנה לא הייתה ברורה לבסן מההתחלה. הוא גדל בתל אביב ("בתיכון שיש בו רק מה שצריך לבגרות") ואחרי הצבא בחר לנתב את המשיכה שלו לאמנות ולאסתטיקה ללימודי עיצוב פנים במכון הטכנולוגי בחולון. "במהלך הלימודים הבנתי מהר מאוד שמעצב פנים אני לא אהיה. התחום היה מעניין, והלימודים היו מעניינים, אבל משהו בחומר פשוט לא עניין אותי. ברגע שהצורך להיות מעצב פנים נעלם – הרגשתי שאני יכול להתעסק יותר בדברים שמעניינים אותי".
בסן לא נתן לזה לעצור אותו וסיים את לימודי עיצוב הפנים שישפיעו במידה רבה על עיצובי האופנה שלו בעתיד. "יצאתי מהלימודים כמעצב פנים עם קו מאוד ברור, מנימליסטי וקווי. אהבתי אדריכלות מנימליסטית וברוטליסטית, בטון חשוף, ומסות של חומר. וכשהגעתי לעיצוב אופנה השאלה הייתה איך אני לוקח את השפה שאני כל כך שוחה בה והיא כל כך אני והופך אותה לבגד".
שנה אחרי שסיים את לימודי האופנה שלו בבית הספר פארסונס שבניו יורק, השיק את המותג שלו. "בארץ זה נפוץ לפתוח מותג ולהיות מעצב צעיר. יש פה באמת המון מעצבים שעושים המון דברים, וזה הופך להיות חלק חשוב וגדול מהתעשייה ששמה עליהם עין ומקדמת אותם כל הזמן. עם זאת יש הרבה מגבלות בארץ, החומרים מוגבלים וכולם משתמשים בהם. ללמוד בניו יורק זה ללמוד במקום שיש בו הכל – אין בד או כפתור שתדמיין ולא תמצא, ובארץ הסיטואציה אחרת. אפשר מצד להתבאס, אבל אני בוחר לחשוב שזה עושה טוב. בתור מעצב זה גורם לחשוב יותר, אותו הדבר שאתה מצאת יהיה אצל חמישה מעצבים אחרים, אבל רק אתה יכול להפעיל עליו מניפולציות כאלה שיהפכו אותו למשהו לא צפוי. שפע המעצבים מכריח אותנו להתאמץ קצת יותר, להבדיל את עצמנו מהשאר ולספק מוצר טוב יותר. אני גם מאמין שהלקוח הנכון מזהה את זה".
המכשול המצ'ואיסטי
בכל זאת אי אפשר להתכחש לעובדה שהלקוח הממוצע לא יוכל להרשות לעצמו חולצה ב־800 ש"ח. בטח לא הגבר הממוצע שעוטה על עצמו טי שירט וג'ינס. בסן, לעומת זאת, סבור שהקהל מתחיל לתפוס אופנה בצורה אחרת. "יש מגמה ברורה מאוד של קיימות וקנייה חכמה שמיתרגמות גם לתחום האופנה. יש קהל לא מבוטל שיעדיף לשלם יותר עבור פריט ייחודי ואיכותי שמחזיק לאורך זמן מאשר לקנות אופנה מהירה".
הבחירה של בסן באופנת גברים הייתה ברורה לו, ונראה שהיא חלק מהפריחה המחודשת של התייחסות למלתחה הגברית כראויה לתשומת לב לא פחותה מזו הנשית. מעצבים ישראלים דוגמת הד מיינר ואלירן נרגסי הופכים לשמות מוכרים וסיקורה של אופנת גברים מעמיק. אך האם יש קהל לכך? האם בחינת הגבולות הגברית באופנה יכולה להשפיע על המצ'ו הישראלי? בסן סבור שכן. "המודעית האופנתית של גברים גדלה משמעותית. המכשול המצ'ואיסטי באופנה הוא משהו שכחברה אנחנו צולחים בקלות יחסית. טוניקות לדוגמה, שבעבר היו מזוהות כפריט נשי, נכנסו לארון של גברים מכל הסוגים ולרשתות מסחריות".
עם חולצות מכופתרות בעלות מחשוף גברי עמוק, רכיסות מעטפת א-סימטריות שמדמות חצאיות וקווי אוברסייז בעלי נגיעות נשיות נועזות, העיצובים של בסן הם קצת יותר מטוניקות. עם זאת בארבע שנות הניסיון שלו הוא למד לא להניח הנחות בנוגע ללקוחות שלו. "לפני שהוצאתי את הקולקציה הראשונה הגדרתי איזה לקוח פוטנציאל – זה משהו שמלמדים בבתי ספר לאופנה – אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא בהכרח תואם את המציאות. יש לי לקוחות שתוך כדי מדידות מגלים בגדים שיש עליהם תפיסה שגויה או סטיגמה, כאלה שיש חשש לבדוק ברחוב, אבל מדובר בשינוי של תפיסה שמחלחל. אופנה יכולה וצריכה להיות כלי לביטוי עצמי והצעמה אישית. אני חושב שזה יכול לאפשר לאנשים לצאת מאזור הנוחות שלהם או ממי שהם בדרך כלל".
