4 אוקטבות זה אחלה, אבל אריאנה גרנדה צריכה להתבגר. ביקורת אלבום

המטרות של אריאנה גרנדה ב"Dangerous Woman" גלויות לחלוטין: הגיע הזמן לחסל את ילדת הניקלודיאון שהייתה, לנער את פירורי אלילת הנוער מהכתפיים ולממש את הפוטנציאל הדיוואי שעליו כולם דיברו כבר ב־2010, כשהכריזו על “זמרת צעירה עם מנעד קולי של ארבע אוקטבות". בהרבה מובנים מדובר במשימה שהיא יותר תדמיתית ממוזיקלית, שהרי עד כה הישגיה כוללים להיטי בילבורד ענקיים, פרסי EMA, מועמדויות לגראמי והשוואות חוזרות ונשנות למריה קארי. אלא שעל אף הניסיונות – שעיקר מאמצם הוא בחזרה לארנ'בי ניינטיזי ובצמצום משמעותי במספר הענטוזים – גרנדה נותרה סופרסטאר לילדים.

למרות שם האלבום, בפנינו לא אישה מסוכנת אלא בת 22 שעושה שואו של לוליטה. היא מפלרטטת, שרה “יש לך חרא של מוניטין, אבל זה לא משנה כי אתה מפתה אותי", שורה שמזכירה את כל שאר השורות באלבום (לדוגמה: “אני גרידית לאהבה, אתה גורם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי קודם") – וזה פשוט לא עובר. אין קריצה, אין תחכום, אין חתירה לאמת, והכל מסתכם בקול מניפולטיבי שיכול לנסוק לגבהים מטמטמים וגם לרדת נמוך נמוך. בשלב הזה של הקריירה של גרנדה זה פשוט לא מספיק בשבילה כדי לגרות גם את מי שהוא לא שמיניסט ומטה (להוציא השיר הפותח, "Moonlight“, והסינגלים שיצאו עד כה, שם היא במיטבה).

עוד כתבות שיעניינו אתכם:
פרימוורה סאונד 2016: תחתונים, נזקים, קראוד סרפינג ומני אחד
האחיות המוצלחות שלי: A-WA מייצאות את הגרוב התימני. ריאיון
בכורה: טל הפטר מבטיח שיגיע היום שבו הוא ירקוד. ריאיון

אמנם בסך הכל היא בסטנדרטים של פופ מיינסטרימי, אלא שבעולם שבו ביונסה וריהאנה משחררות אלבומים שיש בהם זליגת ז'אנרים שמתחילה בארנ'בי מודרני, עוברת לגוספל ונגמרת בטראפ עשוי למשעי – גרנדה חייבת לתת קצת יותר, אפילו אם היא הצליחה להשיג משתפי פעולה רציניים כמו ניקי מינאז', ליל ויין, פיוצ'ר ומייסי גריי. אריאנה גרנדה היא חתיכת טיפוס מעניין (כפי שהוכיחה, למשל, התקרית בחנות הדונאטס, שם היא נתפסה מטנפת על אמריקה), שאולי בטיימינג אחר ובעבודה עם אנשים נכונים תצליח לגרוף חמישה פרסי גראמי, לשחרר אינספור קלאסיקות ואפילו להרחיב את המנעד הקולי. ארבע אוקטבות זה נחמד, אבל למריה בזמניה הטובים היו חמש.

מה באלבום שעה של ארנ'בי לא שאפתני
לשמוע? עדיף לחזור ל" "Music Box של מריה

"Ariana Grande, "Dangerous Woman