זה לא כל כך נעים לראות גן הרוס

המורה לאמנות ביקשה מהילדים בגן לילך להתיישב במעגל. רובם נענו לבקשה, חוץ מקומץ שנותר עסוק בענייניו: ילדה עיינה בספר על פרידה קאלו, אחרת שציירה כלב ושאלה חבר דמיוני אם גם כלבים צוחקים, ושני ילדים שרצו סביבי וצרחו "אבא של מי אתה?". צליל תיפוף מלווה רשרוש מצילות צורם גרם לילדים לעזוב הכל ולהצטרף למעגל. זה היה תוף מרים – הנשק הסודי והקדום ביותר של הגננות. יש סיבה שכלי הנגינה המגוחך הזה שרד עוד מהעת העתיקה. כבר דורות על גבי דורות שהוא פועל כמטה קסמים של גננות שמכשף ילדים סוררים. ולא רק אותם. צלילי התוף גרמו לי להניח את הפלאפון ולחזור להיות ילד באשכול גנים. יש צרכים אנושיים שלא משתנים מגיל גן לילך: כמיהה לאור שמש ואוויר צלול, התרגשות מצמחייה וחול, והתמסרות היפנוזית לתוף מרים.

 כשאחת האמהות פנתה אליי בפייסבוק כדי "להתראיין ולספר בשבח הגן והחצר בתור מפורסם שגדל באשכול", הבנתי את גודל המצוקה. אם פנו אליי סימן שהם הגיעו לתחתית רשימת סלבס בוגרי הגן

צרכים אלו הובילו למחאת ההורים שקמה באשכול גנים העבודה. לאחרונה פורסם שהעירייה החליטה לבנות גורד גני ילדים דחוס על חשבון החצר של אשכול הגנים. מלבד חיסול של עוד שטח פתוח נדיר בלב העיר, הבנייה תצמצם את שטח האשכול בחצי, תגדיל את מספר הנרשמים ותהפוך את אשכול הגנים הראשון בישראל לאשכול הגנים הצפוף בישראל: מגדל עם מרפסות במקום חצר, דליל באור שמש ואוויר צלול. בתנאים שייווצרו יש סיכוי שאפילו יכולתו המאגית של תוף מרים תתפוגג. 

ילד, לך הביתה. ירמי שיק בלום חוזר לאשכול גנים עבודה (צילום: שלומי יוסף)

 כשאחת האמהות פנתה אליי בפייסבוק כדי "להתראיין ולספר בשבח הגן והחצר בתור מפורסם שגדל באשכול", הבנתי את גודל המצוקה. אם פנו אליי סימן שהם הגיעו לתחתית רשימת סלבס בוגרי הגן, סלבס שבהם אני נתקל עד היום ברחוב. יש הרבה פריווילגיות בלגדול בלב תל אביב, אבל להיתקל בכוכב נוער שהיה איתך בגן ועכשיו עושה את עצמו לא מזהה אותך היא לא אחת מהן. אני דווקא זוכר אותו טוב. איך בזמן חצר היה נושך את כולם ובחדר אוכל מורח סמארק על הגב של הילדה שאהבתי עם רטיית צמר הגפן מתחת למשקפיים שפעם ביקשתי מאבא שלי לקטוף תותים מהעץ כדי לתת לה, אבל בסוף התביישתי ואכלתי אותם בעצמי. 

מתישהו הילדה שתומת העין עברה לפרדס חנה אבל עץ התות עדיין ניצב בכניסה לאשכול. כמותו, שרד המטבח המבשל שלמרות צמצומים תקציביים הוא האחרון באשכולי העיר שמכין אוכל טרי מדי יום. גם טעם הפתיתים ברוטב אדום שרד בזיכרוני תחת קטגוריית "זיכרונות שמספרים מתמודדים אשכנזים במאסטר שף". את מסורת המטבח ירש האשכול מבית ספר "תלפיות" ששכן במבנה ההיסטורי לפניו, מה שהופך אותו לגלגול שני של מוסדות חינוכיים. כמובן שכמו כל מוסד חינוכי בישראל שמכבד את עצמו, שימש המבנה גם כמרכז אימונים ומחבוא לנשק של ארגון ההגנה (הצעה להוצאת רסלינג: ספר בשם "מ'ההגנה' ועד הגן של גאולה עמיר: מוסדות חינוך בישראל כסליקי נשק"). 

אין ספק שהפעם העירייה הולכת ראש בראש עם אוכלוסייה חזקה. לא מדובר בילדי רווחה לחד-הוריות שעובדות כפולות בשביל מינימום, מדובר בילדי שיעורים פרטיים עם אבא עורך דין ואבא אדריכל שמציפים את העירייה בערעורים והצעות חלופיות

נוסף על הריסת החצר המיועדת, מתכננת העירייה לפנות את אשכול גנים מהמבנה ההיסטורי לטובת "שימוש במבנה לצרכים עירוניים אחרים". לא צריך להיות עדה יונת כדי להבין שמאחורי ההודעה הלקונית מסתתר מניע נדל"ני טהור. בכל זאת, למה לבזבז מבנה לשימור בלב תל אביב על רווחת הציבור כשאפשר להרוויח ממנו כסף? מה כבר ילדים עושים בגן? מציירים בטושים ועוברים את מה שפרויד הגדיר כ"השלב הפאלי", או מה שאריקסון הגדיר כ"השלב הלוקומוטורי – גניטלי, או מה שטלי מהגן הגדירה כשלב ה"בוא כנס לבית עץ ונשחק אמא ואבא". 

פתאום נפל העיפרון ועיריית תל אביב מכרה אותו ליזם נדל"ן. אשכול גנים עבודה (צילום: שלומי יוסף)

המורה לאמנות הובילה את ילדי גן לילך לצייר את עץ השקד שבחצר. התלבטתי אם זו מתודה לכבוד ט"ו בשבט או הנצחה לחצר לפני שהיא הופכת לאתר בנייה. בדרך אחד הילדים סיפר לגננת ש"אבא תמיר קנה לאבא יריב ליום הולדת שואב אבק שקוראים לו דייסה". היא צחקה ותיקנה לדייסון אבל הילד היה מבסוט מעצמו והמשיך עם הדייסה. 

אין ספק שהפעם העירייה הולכת ראש בראש עם אוכלוסייה חזקה. לא מדובר בילדי רווחה לחד-הוריות שעובדות כפולות בשביל מינימום, מדובר בילדי שיעורים פרטיים עם אבא עורך דין ואבא אדריכל שמציפים את העירייה בערעורים והצעות חלופיות. נזכרתי באחת מהן כשראיתי ילדה מפטפטת עם קשישה על כיסא גלגלים שתפסה שמש מעבר לגדר בחצר של "מרכז יום לקשיש" הצמוד. אחת החלופות שהוצעו על ידי ההורים הייתה מיזוג "מרכז יום לקשיש" ואשכול גנים. על פי ההצעה, המיזוג יאפשר בניית מתחם גנים נוסף מבלי להרוס את החצר ויממש במציאות את המודל של גן בתוך דיור מוגן המוכר מתכנית הדוקו ריאליטי "80 וארבע". כמו יתר ההצעות, גם הצעה זו נדחתה על ידי העירייה.

אחד הילדים הוציא מהכיס ריצוף קרמי שמצא בחצר, הראה אותו לגננת ואמר ש"זה יהלום ירח קריסטל". הגננת חייכה והסבירה ש"זו פסולת בנייה שבני אדם מייצרים כשהם בונים דברים", המשיכה ללכת ומלמלה לעצמה "שנה הבאה יהיה לך הרבה פסולת בנייה לשחק איתה"

יצאתי לרחוב לעשן סיגריה ושמתי לב ששלט הפסיפס העתיק בכניסה מכוסה פחון לבן. מהכניסה יצאה זהר יעקב, מנהלת המועדונית המיתולוגית של האשכול ותלמידה לשעבר בבית הספר תלפיות שפעל במבנה. שאלתי אותה למה פחון מכסה את השלט והיא סיפרה ש"השלט הוא רק דוגמה קטנה לאיך העירייה כבר שנים מנסה לייבש אותנו. כשהשלט ההיסטורי של בית ספר תלפיות התחיל להיסדק התרענו לעירייה ששלחה פועל שכדי לבדוק את חומרת הסדק יצר במכוון סדק גדול יותר והלך. במשך שנתיים הם השאירו את החור ואחר כך במקום לתקן כיסו הכל בפחון".

בסוף היום עליתי לחדר האוכל לאכול עם ילדי הגן. ישבתי סביב שולחן קטן עם הילדים ובלסתי שניצלים, תירס ופתיתים ברוטב אדום. אחד הילדים הוציא מהכיס חתיכת ריצוף קרמי שהוא מצא בחצר, הראה אותו לגננת ואמר ש"זה יהלום ירח קריסטל". הגננת חייכה והסבירה ש"זו פסולת בנייה שבני אדם מייצרים כשהם בונים דברים", המשיכה ללכת ומלמלה לעצמה "שנה הבאה יהיה לך הרבה פסולת בנייה לשחק איתה". הילד שקע באבן ולש אותה בריכוז. ילד נוסף שישב על ידו שאל מה זו האבן והילד ענה לו "זה יהלום ירח קריסטל, האבן שתציל את האשכול". ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם. 

>> סקר טיים אאוט העולמי: כמה כיף לחיות בתל אביב? הצביעו, השפיעו ונספר לכם לאן כדאי לכם לטוס השנה