את לא אשמה: על הקשר ההדוק בין פרשת איה נאפה לפרשת הכדורגלנים
הבוקר (שישי, 10:00) בכיכר רבין יערכו פעילות "כולן" וצעדת השרמוטות מפגן תמיכה בנערות שנפגעו בפרשת הכדורגלנים. לכם, הקוראים, יש שתי אפשרויות
השבוע נחרדנו לראות שוב איך האשמת קורבן משמשת חברה שונאת נשים כדי להגן על טובי בנינו. בשבוע שעבר התפרסמה פרשה לפיה (לכאורה כמובן) כדורגלנים ידועים פגעו מינית בילדות בנות 15. "פגעו", כי קטינות בנות 15 הן מתחת לגיל החוקי שמאפשר להן לתת הסכמה ליחסי מין. גם המחוקקים הבינו שבין נערה צעירה וגבר מבוגר יש יחסי כוחות ברורים מאוד, כאלה שהופכים את הסיטואציה למסוכנת עבור הנערות.
עם זאת, למרות שהחוק חד משמעי בכל הנוגע לכך שנערה מתחת לגיל 16 לא יכולה לתת הסכמה ליחסי מין עם מבוגר, ראינו שוב התגייסות אדירה של טוקבקיסטים, מקורבים וסתם שונאי-נשים להגן על השחקנים. הנערות, שאפילו לא היו אלו שפנו לרשויות לחשוף את הפרשה, הפכו לשק חבטות, כולל פלפולים על שקרים ופתיינות ותעודות זהות. הן מקבלות קללות ואיומים, בעוד שהשחקנים שולחים את נשותיהם לתקשורת להתלונן על כך שהנערות הן שורש הבעיה.
זהו כישלון שלנו כחברה כשהדיון מתנהל במישור האשמה של הנערות: האם הן שיקרו, האם הן אשמות, מה הן עשו לא בסדר. הרי חס וחלילה שנסמן כאן את האשמים האמיתיים – אותם כדורגלנים בגירים שבחרו לנצל את יחסי הכוחות הברורים, את ההערצה ואת התמימות של הנערות. חס וחלילה שנגיד שאי ידיעה לא פוטרת אותם מאחריות, או שנזכיר שיש עדויות ברורות שידעו שמדובר בקטינות. חס וחלילה שנזכיר שהשחקנים העבירו ביניהם נערות כאילו מדובר בסיגריה ולא באישה בשר ודם.
חס וחלילה שנגיד: הרף הפלילי ברור כשמש, אבל יש משמעות לרף המוסרי. כל עוד הנורמה בחברה היא שגברים מפורסמים יכולים להעביר מיד ליד נערות בנות 16 ויום, כי הרי זה חוקי, מדי פעם הם "יטעו" ויפגעו בנערה מתחת לגיל ההסכמה "בטעות" וזה יתקבל כתירוץ. כדי להגן על הבנות הבאות, אנחנו צריכות לדרוש רף מוסרי חדש, שבו גברים נדרשים להסתכל על נערות ונשים כבנות אדם ולא כחפץ לשימושם.
הבה ניזכר במה שקרה לפני חצי שנה, כשצעירה בריטית בת 19 האשימה את קבוצת צעירים ישראלים באונס קבוצתי אלים באיה נאפה. רוב מוחץ של נציגי התקשורת הישראלית מהרו לפרסם את הגרסה של העורך דין של אותם בני טובים, והטוקבקיסטים מיהרו להעליל שקרים מוחלטים על הבריטית במטרה לקעקע את אמינותה. כל תירוץ ושקר אפשרי כדי להגיד: היא רצתה את זה, וזו אשמתה. מוכר? עד כאב.
קיים קשר הדוק בין שני המקרים באופן שבו החברה מסרבת להאמין שטובי בנינו יכולים להיות אנסים, תוקפים, טורפים. הרבה יותר קל לנו להאמין שהן אשמות – כי גדלנו בחברה שאומרת לנו יום יום שנפגעות אלימות מינית מביאות את זה על עצמן, חברה שבה גברים מאמינים שאם לא ניתן להרשיע אותם בעבירה זה אומר שלא נפל שום טעם לפגם מוסרי במעשיהם.
לא עוד.
בישראל הולכת וגדלה התנועה נגד תרבות האונס והאשמת הקורבן. הגיע הזמן שתפתחו את האוזניים לקול צעקתן של אלפי נפגעות תקיפה מינית ואונס שאומרות באופן חד משמעי – אנחנו חיות בחברה בה דמנו מותר. אנחנו חיות בחברה בה מותר ואף רצוי לא לשאול להסכמתנו בעת מה שאמור להיות מגע אינטימי. אנחנו חיות בחברה שמשפילה נפגעות ומאדירה פוגעים, ואנחנו לא מוכנות לאפשר לעוד נשים ליפול קורבן לנורמות החברתיות האלימות האלו.
לכם הקוראים, יש שתי אפשרויות: להמשיך לקחת חלק, בפעולה או בשתיקה, בתרבות שמנציחה יחסי כוחות עקומים ומאשימה קורבנות בתקיפה שחוו, או להתנגד – לקרוא תיגר על נורמות שחונכנו עליהן מגיל ינקות, להאמין לנפגעות ולפעול בשביל חברה שבה תופעת האונס והפגיעות המיניות הולכת ופוחתת. באיזה צד של ההיסטוריה אתם רוצים להיות?
>> פעילות תנועת כולן וצעדת השרמוטות יצאו ביום שישי (ה- 19.6) בשעה 10:00 לכיכר רבין ויפגינו תמיכה בנערות שנוצלו בפרשת הכדורגלנים, במטרה להזכיר להן ולכל המדינה: אף אחת לא אשמה שפגעו בה או ניצלו אותה. אין תירוצים – לא מנצלים מעמד, לא מנצלים כוח, כדי לשכב עם נערות מתחת לגיל ההסכמה