הכל זה כסף: ביונסה וג'יי זי הפכו להילרי וביל קלינטון

"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", זו השורה התחתונה של הקרטרים שסוחטים את סאגת הבגידה החמדנית עד תום בחלק האחרון בטרילוגיה שלהם. הוא בגד, היא זעמה ב"Lemonade" שיצא ב־2016, הוא התייסר ב־"4:44" שיצא ב־2017, ועכשיו מגיע הפרק הסוגר, משעמם כמו החיים של פקיד שומה, שבו הם מספרים איזה כיף בחיי הנישואים. אין עוקץ, הקונפליקט נפתר והאפיל נדחק לטובת האתוס הלבן, נוצרי, אמריקאי. הקרטרים של ההווה מאמצים את מודל היחסים הפומביים של פוליטיקאים כמו הקלינטונים וחופרים על זה שהכל טוב ואפילו אופורי. אלא שהאופוריה הזאת לא מעניינת ומתנגנת כמו תוכנית ריאליטי עבשה שרצה ברקע של החיים הרגילים.

לאלבום הם קראו "Everything is Love" – כותרת שמרמזת על השלב האוטופי שאליו הגיעו בטיפול הזוגי שהתנהל לאוזני כל. אם בשתי המהדורות הראשונות הם ביצעו גירוש שדים שהיה מהנה למדי, עכשיו הם עוברים לחלק שבו יושבים על הספה ורואים חדשות. בגרסה של ביונסה וג'יי זי – שני אנשים עשירים מאוד יחד ולחוד – את הספה אפשר להחליף ביאכטה ואת החדשות אפשר לערוך עליהם (על ריליס ההפתעה ועל הקליפ שצולם במוזיאון הלובר בצרפת למשל). אמנם יש הרבה יותר עניין ב"חיים הרגילים" של אנשים במעמדם, אבל גם הם – למרות מפגן הכוח האימתני – יכולים להגיע לכדי מיצוי בשיר הרביעי.

הכל זה אהבה. ביונסה וג'יי זי

עוד כתבות מעניינות:
הדבר המדהים שכולם פספסו בקואצ'לה
ביונסה עומדת להיות הראפרית האהובה עליכם
איך קרה שג'יי זי נכנס להיכל התהילה של כותבי השירים?

שלושת האלבומים הם תרגיל של שני מנהלי מותג שמבינים בדיגיטל, בצרכנות, בביזנס ובעשיית כסף. האמנות שמאחורי זה יכולה להיות מזערית והמוצרים עדיין יימכרו, ודאי כשהנרטיב כולל בתוכו סקס ובגידות. בסופו של דבר כולם יוצאים נשכרים: המאזינים מקבלים חור הצצה לעולם כמעט בדיוני, והקרטרים מרוויחים מיליוני דולרים. זה קרה גם בעבר, במנות קטנות או אחרות, למשל כשג'סטין טימברלייק הוציא את "Cry Me a River" והביך את בריטני ספירס, כשמשפחת קרדשיאן הכניסה מצלמות לביתה וכשטיילור סוויפט שרה את "Bad Blood". חורי הצצה הם חלק מהותי בתרבות פופ שנעשית ערמומית יותר ויותר, ובהתאם – גם חשופה.

הכסף, שהוא פונקציה עיקרית, מאפשר לאנשים מוכשרים כמו ביונסה וג'יי זי להוציא אלבום שלפחות במונחים אסתטיים הוא אלבום גדול. יש בו תשעה שירים שהופקו בדרך שתרפרר לשני האלבומים הקודמים, שלה ושלו, והוא כולל בעיקר היפ הופ והרבה פחות אר אנ' בי. המשמעות המוזיקלית היא שביונסה מתקרבת יותר לעולמות המוזיקליים של ג'יי זי וזונחת את הסול. המשמעות הסימבולית – אם להשליך את האלמנטים המוזיקליים על הקרע ביחסים – היא שביונסה חזרה לבטוח בו, לא רק כבן זוג אלא גם כשותף למוזיקה ולעסקים. הבחירה להתקרב אל הראפ – וחשוב להגיד שהיא מצוינת גם בזה – היא בחירה מודעת שמשרתת את תמת האישה השחורה שנלחמת בקרבות של נשים שחורות שעדיין חיות בתנאים של דיכוי. אחרי שלושה ריליסים גרנדיוזיים בשירות הסטרימינג טיידל (שנמצא באופן חלקי בבעלותם), נראה שאין כיוון עסקי או הזדמנות לרווח שנמצאים מחוץ לשדה הראייה של משפחת קרטר.

אבל מה קורה כשמגיעים לחלק שבו המעמד הסוציו־פוליטי הופך לעיקר? לאורך כמעט כל האלבום, לפחות בשבעה מהשירים, הם מדברים על החיים הטובים שלהם: על שמפניות, בתים, מכוניות, מותגים, חברים טובים, בגדי מעצבים ושעונים. הם חוגגים את ההצלחה ואת הניצחונות בכל החזיתות: הפיננסית, ההיסטורית, המשפחתית, הזוגית, התרבותית. זה עובר דרך רגעים אפיים כגון "ניני הנינים שלי כבר עשירים / זה הרבה ילדים חומים ברשימות פורבס שלכם" וממשיך לרגעים שבהם האווירה הראוותנית מעוררת חוסר נוחות ואף רחמים. מאזינים שהתעוורו מהבלינגים עשויים לגלות רגשי נחיתות בין כל הנוצץ, ואולי לעלות על הדבר האותנטי היחיד שנותר במערכת היחסים המתערטלת של ביונסה וג'יי זי.

אפשר להגיד, בעצם, שהכל זה כסף ושביונסה וג'יי זי אינם מתיימרים להיות משהו אחר מלבד עשירים ומפורסמים, גם אם הם זוכרים את העבר המתגמל פחות. זה לא אומר שביונסה אינה ייצוג של אישה שחורה ופמיניסטית או שג'יי זי צריך להפסיק להזכיר את הגטו בברוקלין, אבל זה כן אומר שאפשר וכדאי להטיל בהם ספק ולא לקבל כל מוצר שנוצר במפעל המשפחתי באהדה, למרות הנטייה האוטומטית לעשות כן.

"Everything is Love" הוא אלבום מושקע עם מסרים משעממים, וכנראה זה הזמן להגיד לביונסה ולג'יי זי שמוסד הנישואים המסורתי הוא לא באמת אמצעי למהפכה, וביי ביי לטרילוגיה.

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד