היום שאחרי ביטול פסטיבל דוף: המפיקים מחשבים מסלול מחדש

פאנל חירום, גוף רגולטורי חדש או חזרה למחתרת: ביום שאחרי ביטול פסטיבל הטראנס דוף, מפיקים מכל הז'אנרים מבינים שהתקשורת מול המשטרה מוכרחה להשתנות

הפגנת סצנת הטראנס בכיכר רבין. צילום: אורן זיו
הפגנת סצנת הטראנס בכיכר רבין. צילום: אורן זיו
12 ביוני 2019

מראה המוחים בכיכר רבין בסוף השבוע שעבר העלה בלשון רבים את טעמן המומתק מלאכותית של שנות ה־90. ככלל, מדובר היה בקריאת תיגר על הליניאריות שדרכה אנחנו רואים את הפוליטיקה שלנו: מאבקים לא באמת מסתיימים אלא זוכים להכרה זמנית וניצתים מחדש לאחריה. השבוע, עם ביטול פסטיבל הדוף ברגע האחרון על ידי המשטרה, נאלצו בוגרי "תנו צ'אנס לטראנס" להילחם מחדש על זכותם לרקוד, כאילו כלום לא קרה לפני 21 שנים.

זה לא קורה רק לסצנת הטראנס – בחודש מרץ השנה דרישות המשטרה הכניעו גם את פסטיבל שושן מבית אינדינגב, ולצד כוחות הביטחון האחרים גם את פסטיבל מידברן השנתי. ביום שאחרי ביטול הפתע של הדוף, ברגע האחרון ובמחיר הפסדים כלכליים עצומים, מפיקי אירועי התרבות מבינים כי שנת 2019 מצביעה על שבר עמוק בסטטוס קוו שהונהג עם המשטרה במשך שנים. בפאנל שהם עתידים לערוך בחודש יולי בבית רומנו, הם יחשבו יחד כיצד לחשב את מסלולם מחדש. בינתיים, רעיונות יצירתיים כבר צפים אל פני השטח.

"המשטרה צריכה לחבק אותנו ולא לדחוף אותנו ליערות, שם באמת יש סכנה מוחשית"

"המפיקים מתאגדים – מהמפיקים הגדולים והקטנים", אומר רמי שמואל, מייסד ומפיק פסטיבל יוניטי המזוהה עם סצנת הטראנס. "התאחדנו כדי שהעוולה הזאת לא תעבור על סדר היום. לא ייתכן שהמשטרה תיתן ליזמים פרטיים להשקיע מיליונים ובדקה ה־90 תיתן סירוב. היא הורסת לאנשים מפעל חיים ומוניטין בגלל אוזלת ידה להתמודד עם סכנות סמים. יש להם כל הכלים להתמודד, גם הטכנולוגיים וגם האנושיים. יש דחיפה לקיים אירועים בצורה מחתרתית, היא צריכה לחבק אותנו וללכת איתנו דרך ולא לדחוף אותנו ליערות, שם באמת יש סכנה מוחשית".

לטענת שחר זירקין, ממובילי פסטיבל DOOF, המשטרה הוכיחה הלכה למעשה שהיא אינה צריכה להיות הגוף המאשר של אירועים מהסוג הזה. "זה משהו שצריך לצעוק בקול רם", הוא אומר. "תוציאו את זה מהמשטרה. שיהיה גוף רגולטורי, צוות של מומחים שיידע מה לבקש. הגוף הרגולטורי יהיה צריך לקבוע כמה שוטרים צריך ומה נדרש לפי סוג האירוע, וגם מהמשטרה יירד הכאב ראש של לאשר או לא".

הלכו הכפכפים. צילום: אורן זיו
הלכו הכפכפים. צילום: אורן זיו

הברזה בדקה ה־90

תמוה לא פחות מההחלטה עצמה הוא האופן שבו משטרת ישראל בחרה לא לאשר את קיום הפסטיבל, מה שמהדהד גם את התנהלותה במקרים של פסטיבל שושן ופסטיבל מידברן. ממצבור האירועים עולה כי במקום לקיים את האירוע ולסמוך על יכולותיה לזהות בתוכו את המפגעים, המשטרה מתנערת מהאתגר, מחמירה את הדרישות שניתנו מראש ומביאה לביטולו.

במקרה של פסטיבל דוף, זירקין מספר על התנהלות רגילה מול משטרת טבריה טרם האירוע. לדבריו, הבקשה לקיום אירוע הוגשה חודשיים לפני מועדו, אף שצריך להגיש אותה רק חודש לפני. הכל הלך כמתוכנן, כבכל פעם, עד הודעת הסירוב הפתאומית, שלפיה המשטרה קיבלה מידע מודיעיני על סחר בסמים באירוע שעשוי לסכן את הציבור.

"המשטרה טענה שלפני המסיבה הוחדרו סמים לאתר ושיש בו רשת הפצה", מסביר זירקין. "אבל אנחנו אומרים לעצמנו – אתם המשטרה, שילמנו לכם על 60 שוטרים בשכר ועל כלבים שיודעים למצוא סמים, בואו תעצרו את מי שצריך לעצור. במקום לבצע את זה הם החליטו לסגור את הפסטיבל. אפשר פשוט להסיק מזה שהמשטרה פוחדת. אנשים בדרגים הגבוהים מפחדים שיקרה משהו במשמרת שלהם ודרגות לא יקודמו".

"גם במקום הכי אפל בעולם זה לא מגיע לרמות האלה", מוסיף זירקין, "בפורטוגל וצ'כיה ועוד מקומות באירופה המשטרה לא נראית לעין. בגרמניה המשטרה עוזרת למארגנים. בהולנד ואנגליה קצת יותר קשה אבל לא ברמה של ישראל. אף מדינה לא מגיעה לרמות הקושי האלה".

"השיטה של המשטרה מאוד פשוטה: היא תמיד יכולה להשתמש ב'מידע חסוי' שמושמע במעמד צד אחד בפני מערכת המשפט"

"המשטרה עשתה כל מה שביכולתה להכביד עלינו", מוסיף שמואל. "כולל תנאי רישוי אסטרונומיים שעולים כל שנה, ואנחנו שואלים למה? הכל אותו דבר – תאריכים, כמות קהל, מיקום, הקהל עצמו. למה כמות השוטרים קופצת מ־20 ל־60? השיטה של המשטרה מאוד פשוטה: היא תמיד יכולה להשתמש ב'מידע חסוי' שמושמע במעמד צד אחד בפני מערכת המשפט. זה מידע שאנחנו לא יכולים להיחשף אליו. אפילו לשופטים קשה לערער עליו, כי אם יקרה אסון, שמו של אותו שופט יתנוסס במהדורת החדשות כמי שאישר משהו נגד המלצותיה של המשטרה".

בעמותת מידברן, שנכוותה יותר מהצבא מאשר מידי המשטרה, שומרים לפי שעה על טון מתון יותר ומסתפקים בהרחבת הדיאלוג עם הגורמים במשטרה. איריס רונלי ריקליס, סמנכ"לית אסטרטגיה ופיתוח בעמותה, מספרת שמערכת היחסים העניינית של מידברן עם הרגולציה היא תוצר של שנים. "בשנת 2015 הייתה סוגיה עם המשטרה עם המרחב הדרומי שהוציאה צו מניעת קיום אירוע וזו הובילה להבנה ולמערכת התנהלות טובה עם המשטרה. נכנסנו לדיאלוג והגענו להסכמה שכללה מצלמות בחלק מהעיר, באופן שקול למניעת פגיעה בצנעת הפרט. היה סטטוס קוו ומשנת 2016 עלינו על דרך המלך עם המשטרה. התכנון נעשה איתם, אנחנו מנהלים איתם דיאלוג כל השנה, מכירים את מפקדי האירוע וקצינת הרישוי. השנה, מכיוון שהיו לנו אתגרים בגלל אתגרי שטח, דאגנו ליידע אותם כי הם גם צריכים לשריין כוח אדם ושוטרים. הכי חשוב שהצלחנו להשיג דיאלוג".

כך או כך, מפיקים רבים מסצנות שונות מביטים על הנעשה מהצד ומבינים שדרוש שינוי מהותי – אם מצדם, בחזרה להפקות מחתרתיות ללא עירוב המשטרה, ואם בקריאה לשנות את הליכי האישור כפי שהם מתנהלים כעת. אחרת גם 2020 צפויה להיות שנה שחונת אירועי תרבות תחת כיפת השמים.

ממשטרת ישראל נמסר: "לצערנו, בבדיקות במשטרה שנערכו עלה כי קיומו של האירוע עלול לייצר סכנה מוחשית וממשית לשלום הציבור, ומניסיון העבר מאירועים שבהם קופחו חייהם של מבלים, הוחלט לדחות את הבקשה לקיום האירוע ולא לקחת סיכון מיותר, כי שלום הציבור וביטחונו חשובים מכל דבר אחר. מה שהמארגנים לא מספרים זה שהם החליטו לעתור לבית משפט מחוזי נצרת נגד החלטה זו ונדחו כשהשופטת מציינת: 'סבורני כי החלטת המשיבה בענייננו עומדת במבחן הסבירות כאמור ואין להתערב בה'.

משטרת ישראל תמשיך לפעול לקיומם של אירועים המוניים תחת כיפת השמים, בהם גם אירועי תרבות מעין אלו, אולם לא תתפשר על ביטחונו, שלומו ובטיחותו של ציבור המשתתפים באירועים אלו ותנקוט את כל הצעדים הנדרשים מכוח החוק במטרה למנוע פשיעה חמורה שעלולה להוביל לפגיעה בציבור, גם במחיר של ביטול האירוע".