בילבולו אותו

"אני מתראיין כבר שנים ובכל הזמן הזה, מעולם לא קראתי ראיון שהתפרסם ואמרתי: 'כן, זה תיאור מדויק ועובדתי של מה שקרה בשיחה'. אפשר להגיד שזה אף פעם לא קרה", אומר מרטין פרימן בתחילת הראיון, ספק אזהרה ספק הבעת חשש. אין עוררין על כך שבשלב הנוכחי של הקריירה שלו יש לו את הפריבילגיה לחלק אזהרות לכתבים. פרימן מקדם כעת את "ההוביט: מפלתו של סמאוג", שבו הוא מגלם את בילבו באגינס. מדובר בחלק השני של הטרילוגיה בבימויו של פיטר ג'קסון שיוצא לאקרנים השבוע – שנה בדיוק אחרי "ההוביט: מסע בלתי צפוי", שגרף הכנסות של יותר ממיליארד דולר ברחבי העולם. נוסף לכך תעלה ב־1 בינואר ב־BBC העונה השלישית והאחרונה של "שרלוק", ונראה שהשילוב בין השניים מעניק לו מעמד אימתני בתעשיית הבידור.

אפשר לשער שבזכות שני הפרויקטים העצומים האלה יהיה פרימן אחד הכוכבים היותר מוכרים בעולם, לפחות למשך כמה שבועות, אבל באף אחד מהם אין, בעצם, בשׂורה גדולה: "ההוביט", גם עם כל התוספות של ג'קסון, נותר אותו סיפור בן 76 שנה; והסיום המטורף של "שרלוק" בסוף העונה האחרונה כבר עורר אינספור ספקולציות וספקולציות עלספקולציות, עד שנראה שאין מקום להפתעות. אז במקום לדבר על גמדים ובלשים, אנחנו עוברים לדבר על נושאים אחרים כגון פורנוגרפיה הומוסקסואלית, הבעייתיות בראיונות ומעריצות מטורפות.

הדמות שלך מתפתחת די הרבה במהלך הסרט "ההוביט: מסע בלתי צפוי". מה קורה ב"מפלתו של סמאוג"?

"זה הסרט שבו בילבו הופך להיות ממש חיוני לקבוצה. הוא כבר לא קמע או מישהו שאפשר להתנשא עליו. למעשה הוא מציל אותם ממוות כמה וכמה פעמים, כך שהוא ממש נחוץ. הוא מוצא בעצמו יותר אופי ויותר עמוד שדרה ממה שהוא ידע שיש לו".

אפשר לקבוע שהחיים שלך השתנו בעקבות הסרט הקודם. גם אתה היית צריך לפתח עמוד שדרה חזק יותר בשנה האחרונה?

"אני זוכר שהיו לי שיחות כאלה לפני ש'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' יצא ב־2005 וחשבתי לעצמי 'פאק, הכל עומד להשתנות?', אבל זה לא באמת קרה. אני מאמין גדול בכך שהחיים משתנים ככל שאתה רוצה שישתנו. אם אתה מזמין את כל הטירוף פנימה, זה יקרה; ואם לא, אם אתה מודיע בשקט לעולם: 'לא תודה, אני עדיין רוצה לנסוע ברכבת ולחיות את החיים שלי', אז איכשהו זה לא חייב להשתנות".

אז אתה אומר, די בניגוד לקולגות שלך, שהסלבס אשמים בהיעדר הפרטיות של עצמם?

"זו גישה אכזרית – אם מישהו אומלל, צריך להניח לו, גם אם הוא ביקש תשומת לב לפני חמש דקות. אבל אני באמת חושב – באופן מאוד אמיתי והגיוני – שאם אתה רוצה להיות מפורסם, אתה תהיה מפורסם, זה לא דורש כישרון גדול. אם אתה מציג את עצמך לראווה, זה יקרה לך".

סטריט פייטר

גם ב"שרלוק" וגם ב"המשרד" הבריטית – אז נחשף לראשונה לקהל הרחב בתפקיד טים – עמד פרימן מאחורי דמויות גמלוניות מעט, מפוזרות וכאלה שלא מצליחות להפגין עוצמה פיזית, גם אם הן פיתחו לעצמן עורמה מחשבתית. אבל כשפרימן על אדמת הארץ התיכונה הוא מוצא את עצמו נלחם לא מעט. "אני נהנה מהסצנות של הלחימה, זה כיף אדיר, בייחוד כשזה מול הווארגים (זאבים עצומים הגדלים אצל האורקים – נ"א)".

עברת אימונים שהכינו אותך לסצנות האלה?

"כן, מתאמנים די הרבה, בעיקר כדי להיכנס לכושר. בסופו של דבר הצילום היה די מתיש, אבל לאחרים היה מתיש הרבה יותר. לפחות אני לא סחבתי על עצמי 50 ק"ג, כמו הגמדים עם חליפות השומן שלהם, השריון, הציוד והבגדים. רק הזקן שקל ק"ג שלם. אבל עדיין הייתי צריך לשמור על הבריאות".

אתה מרגיש יותר גיבור עכשיו בחייך הפרטיים, אחרי האימונים האלה?

"אני יודע שאם ווארג יתקיף אותי או שאלפים יאיימו עליי, אהיה בסדר".

אבל בינתיים שום דמות מעולם הפנטזיה עוד לא איימה על פרימן, אלא דווקא מעריצות בשר ודם. לאורך שתי העונות של "שרלוק" ששודרו עד כה יש עמימות בנוגע ליחסיו של הבלש עם עוזרו ג'ון ווטסון, שאותו מגלם פרימן, ונרמז רבות על יחסים הומוסקסואליים־אפלטוניים ביניהם. העובדה שזוגתו של פרימן, אמנדה אבינגטון, תגלם בעונה החדשה את מושא אהבתו של ווטסון ובכך מרסקת את הפנטזיה ההומוסקסואלית, לא התקבלה יפה על ידי צופים מסוימים, ששלחו לה איומי רצח בטוויטר.

"זה מגוחך. לדעתי, הם לא מעריצים של הסדרה – הם מעריצים שהשתגעו לגמרי", אומר פרימן. "כמובן שאני אוהב את אמנדה, ואני רוצה שכולם יגיבו אליה באופן חיובי; היא משחקת דמות נפלאה, ומוסיפה המון לעונה השלישית. אם אנשים רוצים לדמיין את ג'ון ושרלוק מזדיינים, הם מוזמנים לעשות זאת, אבל אין לזה כל השפעה על מה שאנחנו עושים בסדרה".

אחוות פי הטבעת

ואנשים אכן מדמיינים את ג'ון ושרלוק מזדיינים. חלק בולט מפעילות קהילת המעריצים המקוונת של הסדרה הוא יצירת איורים בעלי אפיל פורנוגרפי, המציגים את ווטסון והולמס במצבים אינטימיים במיוחד. "זה לא מזיז לי. החלטתי כבר מזמן שלא להיפגע מכך שאנשים רומזים שאני גיי", אומר פרימן, ואף מסביר שהיחס האדיש שלו לתגובות הללו נובע מתוך כוונה להעברת מסר: "לא הייתי רוצה שילד בן 15 יחשוב שאני מתבייש בזה, כי אני לא מתבייש. האמת היא שזה די מצחיק לראות תמונות שלי ושל בנדיקט עושים את מה שאנחנו עושים זה לזה – גם אם זה רחוק מהמציאות. הפעמים היחידות שזה הטריד אותי היו כשאנשים נעשים רכושניים לגבי התמונות, או חושבים שצריכה להיות תגובה כלשהי – למשל, שהן צריכות להיות מוצגות בגלריה הלאומית".

האם יש תמונות מהסוג הזה שחביבות עליך במיוחד?

"איאן מקלן (המגלם את גנדאלף בסרטי 'ההוביט' – נ"א) שלח לי במייל תמונות וכתב: 'ראית את זה, מותק?' ואני חשבתי: 'כן, ראיתי דברים הרבה יותר קיצוניים מזה'. יש שם תמונות שמצוירות היטב, אם אפשר להגדיר זאת כך, כמו אמנות טובה ברומנים גרפיים. אבל חלק מזה קצת, אתה יודע, לא לטעמי".

נשים את הרמיזות ההומוסקסואליות בצד, ובכל זאת יש בינך לבין קמברבאץ' חיבור יוצא דופן. כשאתם לא עושים את "שרלוק", "ההוביט" מפגיש אתכם על מסך כשהוא מדבב את סמאוג הדרקון. נראה נראה שהקריירות שלכם נועדו להיות מחוברות, ולהתקדם יחד.

"שנינו משתתפים בשרלוק; זה תפקיד לשני שחקנים. וידעתי מזמן שהם רוצים אותו לתפקיד סמאוג, אבל אני לא חושב שהם עשו את זה בכוונה, בתור קטע: 'אוי תראו! הנה אנשי שרלוק!' הוא פשוט התאים לתפקיד של סמאוג. אז אני לא מרגיש שאנחנו מחוברים, אבל זו בהחלט תקופה טובה לשנינו".

גם "ההוביט" וגם "שרלוק" מעוררים בקהל הרחב הערצה עצומה, כמעט ברמה של כת. האם יש הבדלים בולטים בין מעריצי הסדרה לבין מעריצי הסרטים?

"בבריטניה מיליוני אנשים צופים ב'שרלוק': הדוד שלך, הבן דוד שלי, המורה ההיא, הספרנית המעצבנת, האינסטלטור. אנשים נורמליים. אבל אלה שבאמת מפרסמות את ההערצה שלהן לסדרה הן כמעט כולן נשים בין הגילאים 16 ו-21. זה חתך דמוגרפי מאוד ברור. באשר למעריצי 'ההוביט', ברור שיש המונים, לכן הסרט הצליח כל כך. אבל האמת היא שהם קצת יותר מופנמים. הם מאוד מנומסים".

איורי מעריצים מפגישים את שרלוק עם ההוביט. האשטאג smauglock באינסטגרם: