עוד לא התאהבתם בבילי אייליש? שלוש סיבות שישנו את דעתכם

2020 רק התחילה, וכבר זו השנה של בילי אייליש. הטינאייג'רית הכי מדוברת בעולם כרגע זכתה השבוע בארבעת הגדולים של הגראמי (אלבום השנה, מפיק השנה, שיר השנה, האמנית החדשה הטובה ביותר), ובכך שברה שיא והפכה למוזיקאית הצעירה ביותר, בת 18 בלבד, והאישה הראשונה שזכתה אי פעם בכל ארבע הקטגוריות המשמעותיות. אם אתם עדיין לא בטוחים מה הקטע של הטינאייג'רית שאנחנו הכי אוהבים (טוב, אחרי גרטה תונברג), הכתבה הזו בשבילכן ובשבילכם.

1. חוגגת את הניגודים

אייליש היא כוכבת הפופ הכי מתעתעת מאז ליידי גאגא. היא אמנם נראית כמו ילדת פאנק הארדקור בשיער הירוק־זומבי ובחיבה שלה לניטים ולציפורנאז' מוגזמות, אבל האסתטיקה והתוכן מנוגדים. השירים שלה, שהיא כותבת ומבצעת יחד עם אחיה פיניאס, שהוא שותף מלא ליצירה ואחראי על ההפקה, הם במהותם בלדות עדינות וחרישיות שפוגעות בכל נקודות ה־ASMR. למרות שהנושאים שלהם לעתים בנאליים (אהבה, נו) הם אף פעם לא משעממים. האחים לבית אייליש הם סיפור סינדרלה נוסח הוליווד קלאסי (חוץ מהכסף), עם הורים היפים שנתנו לילדים ללמוד בחינוך ביתי ולא האמינו מה הולך לצאת מהם. עם וייב מינורי אך מרים והפקה מינימליסטית, שכוללת ביט, בס ושירה שהיא קצת יותר מלחישה, השירים שלהם הפכו ללהיטים עצומים שזכו לביליוני צפיות. אייליש לא נשמעת כמו אף אחת אחרת: אין בשירה שלה את הדרמטיות הגדולה מהחיים של סיה או את היכולות האופראיות של אריאנה גרנדה. מה שיש בה הוא משהו שונה לגמרי, שהוא רק שלה.

אנחנו רגילים שכוכבות הפופ שלנו הרבה יותר קולניות ואין יור פייס בהגשה שלהן. אייליש, בדומה ללאנה דל ריי, נוטה להגשה מלנכולית ומופנמת שזכתה לכינוי "sad girl music". אבל היא לא נשארת מוגבלת לתיוג הזה, וכפרפורמרית היא מפתיעה באנרגיות שלה. כשהיא מבצעת בהופעות את "Bad Guy", אייליש מגיעה לשיא כריזמת הסופרסטארית שלה כשהקהל צורח את המילים הציניות והחותכות בפזמון. אייליש חוגגת את הניגודים ומתנגדת לתיוגים כפויים: היא הרבה יותר מכל סטריאוטיפ שתנסו להדביק לה (מישהו שמע אותה מדברת פעם על הנטייה המינית שלה?).

היא אמנם כוכבת פופ, אבל היא לא נראית כמו אף אחת אחרת. הסירוב של אייליש להכנס למשבצת השחוקה של הנסיכה האמריקאית החנוטה בבגד גוף עתיר נצנצים א־לה טיילור סוויפט או שמלות נשף מוגזמות נוסח אריאנה גרנדה הוביל להרבה בלבול. אנחנו מצפים מכוכבות פופ להתלבש בצבעי פסטל או בנצנצים זוהרים, להוות דימוי אסקפיסטי חיובי בעולם קשה ממילא. כשבילי אייליש מצטלמת עם עכביש שנכנס לתוך הפה שלה או עם דמעות שחורות שיורדות מהעיניים שלה היא מנסה לזעזע אותנו ומצליחה, כי אנחנו רגילים לאהבה עצמית ולא להשמדה עצמית. היא מתרגמת את הבעיות הנפשיות והקשיים החברתיים שלה לאלימות גרפית וגור (gore) ומוכיחה לנו שזמרות פופ יכולות להיות גם גותיות נחמדות ולא רק נסיכות דיסני. וזה, שוב, מה שהופך אותה לאחת ויחידה.

2. אפוקליפסה עכשיו

"אין עתיד" היא לא אמירה חדשה בעולם המוזיקה. הסקס פיסטולס הפכו אותה לסלוגן שמזוהה עמם בימי המשבר הכלכלי הקשה של האימפריה הבריטית, ורדיוהד הפכו את האמירה הזו לחלק מהחזון הפסימי שלהם פוסט בחירתו של ג'ורג' וו. בוש. אבל כשזה בא מאייליש, זה באמת נכון. הדור שלה יהיה הראשון בהיסטוריה האנושית להתמודד עם ההשלכות של משבר האקלים ולסבול מהן בפועל, בדרכים שעדיין קשה לנו לחזות.

אייליש לא נשארת אדישה ומשתמשת בקול שלה כדי לעורר מודעות, בין השאר באמצעות קריאה למעבר לטבעונות במטרה להפסיק את ההתעללות בבעלי חיים ולעזור להקטין את נזקי משבר האקלים. "אני מבינה שלבשר יש טעם טוב. ואני מבינה שאתם חושבים 'אני רק בנאדם אחד וזה לא ישנה שום דבר אם אני אפסיק'. אבל זו בורות וזה מטופש. אם יש לכם חצי מוח, אתם צריכים לדעת ש'רק אדם אחד' זה משהו שמתווסף. תהיו יותר חכמים", היא כתבה באינסטגרם שלה, וצירפה סרטוני וידיאו מטרידים של אלימות כלפי בעלי חיים בחווה באינדיאנה.

בנוסף, היא קראה לטינאייג'רים לצאת לרחובות במחאה על כך שגונבים מהם את העתיד שלהם. במסר שהיא צירפה לשיר שלה, "All the Good Girls Go to Hell", היא כתבה: "כרגע מיליוני אנשים ברחבי העולם מתחננים למנהיגים שלנו לשים לב […] הקרחונים שלנו נמסים, האוקיינוסים שלנו מתרוממים, חיות הבר מורעלות והיערות שלנו נשרפים". זה בדיוק המודל לחיקוי שאנחנו רוצים בשביל דור העתיד שלנו. בקליפ, שזכה ליותר מ־106 מיליון צפיות, היא מלאך שמוטח מהשמיים אל כדור הארץ, הישר אל ביצת זפת שחורה. כדור הארץ חרוך והרוס, נשרף וקודר. החזון אפוקליפטי, אבל המסר דווקא אופטימי: יש מה לעשות, ואין זמן לבזבז.

3. ?Where’s my mind

"לבקש עזרה לא הופך אותך לחלש", אמרה אייליש בקמפיין על חשיבות בריאות הנפש. "זה לא הופך אותך לחלש לבקש עזרה בשביל חבר, או ללכת לטיפול. זה לא צריך לגרום לך להרגיש חלש לבקש עזרה מאף אחד". בראיון לגייל קינג השבוע אמרה אייליש שלא חשבה שתצליח להגיע לגיל 17. החשיפה האישית שלה חשובה, כי היא מוכיחה לילדים שמקשיבים לה שאפשר להתגבר על מחלות נפשיות ולהיות מאושרים ומצליחים. לא צריך להתבייש או לפחד מההתמודדות, כי זה חלק ממה שהופך אותנו לאנושיים. כדאי לשתף את החברים שלנו, כי הם יכולים להוות מקור של תמיכה בתקופות קשות.

אייליש לא רק מטיפה אלא גם מקיימת: היא לא בעניין של להסתיר את הרגשות שלה. בראיון שהיא ביצעה ממש אחרי הזכייה בגראמי היא לא הצליחה להפסיק לבכות מרוב התרגשות ואושר, ואולי גם קצת הלם. אבל כשהמראיין שאל אותה מאיפה כל הרגש מגיע, היא לא התנצלה, אלא פשוט ענתה "אולי הרגש מגיע מזה שהרגע זכיתי במלא גראמיז!". דההה!